פ"ה 18166-01-13, 18260-01-13, 18221-01-13, 18184-01-13 מיארה ואח' נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל ואח'

1.לפנינו תביעה לביטול החלטת הנתבעים לשלול את ההכרה בתעודות השכלה תורנית גבוהה שהוענקה לתובעים, שוטרים במשטרת ישראל, ולהפסיק את תשלום הטבות השכר המשתלמות להם בגין תעודות אלה.

בטרם נפרט את הרקע לתביעה, נקדים ונבהיר כי החלטת הנתבעים כאמור, כבר נידונה בבג"ץ 8634/08, 10616/08 אלחננוב נ' מדינת ישראל, (פס"ד מיום 16.11.10) – (להלן: "פרשת אלחננוב"), שלא מצא הצדקה להתערב בה ואף אישר אותה.

2.התובעים, אשר אינם חולקים על האמור בבג"ץ, סבורים כי הם נמנים על קבוצה מוגדרת ומיוחדת שעניינה שונה מזו של העותרים בפרשת אלחננוב, כפי שעוד נפרט.

רקע

3.בטרם פתיחה נציין, כי הרקע העובדתי המלא לצורך הדיון בתביעה הובא בהרחבה בפרשת אלחננוב, ועל כן לא מצאנו לנכון לחזור על הדברים פעם נוספת. יחד עם זאת, נביא להלן את הרקע בקצירת האומר.

4.ביום 25.2.92 פרסמה המשטרה נוהל כללי העוסק בדירוג שכר לבעלי השכלה על תיכונית (להלן: "הודעת כ"א 23/92" או "הנוהל"). במסגרת הנוהל הוכרה גם זכאותו של בעל תואר מוסמך לרבנות, המועסק בפועל כרב במשטרה, לקבל "דירוג מהנדסים" המקנה הטבת שכר. עוד נקבע בנוהל כי לדירוג מח"ר זכאים אנשי משטרה בעלי תואר אקדמי ממוסד מוכר וזאת ללא קשר למגמת לימודיהם האקדמיים או תפקידם במשטרה.

5.ביום 11.5.98 פרסמה המשטרה הנחיות באשר להכרה בתעודות הסמכה לרבנות שניתנו ע"י הרבנות הראשית לצורך דירוג והטבות שכר. עפ"י ההנחיות, שוטר נתבקש לעמוד בשני תנאים מצטברים:

• תעודת "יורה יורה".

• הסמכה לרבנות, המוגדרת כתעודה הניתנת ע"י מחלקת הבחינות ברבנות לאחר עמידה במספר בחינות וארבע שנות לימודים על תיכוניים.