פ"ה 10801-11-14 עווד נ' מדינת ישראל

1.בהחלטתי מיום 9/12/14 דחיתי את בקשת התובעת למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת ונעתרתי לבקשת הנתבעת להאריך לה את המועד להגשת כתב הגנה מטעמה עד ליום 20/1/15, תוך שציינתי כי הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין הסופי בתיק.

2.משלא הוגש כתב ההגנה במועד שנקבע הגישה התובעת ביום 21/1/15 בקשה נוספת למתן פסק דין בהעדר הגנה.

בהחלטתי מאותו יום, הועברה הבקשה לתגובת הנתבעת עד ליום 26/1/15 וצוין כי במסגרת תגובתה תבהיר הנתבעת מדוע שלא לחייבה למצער בהוצאות התובעת בשל האיחור בהגשת כתב הגנה.

3.ביום 25/1/15 הוגשה "בקשה" מטעם הנתבעת להארכת המועד להגשת כתב הגנה בעוד 30 יום.

ב"בקשה" נאמר כי המועד להגשת כתב הגנה הוארך עד ליום 22/1/15 וכי בשל עומס רב שמונח על שולחנה של ב"כ הנתבעת, לא עלה בידה להגיש את כתב ההגנה במועד, וכי בשל נסיבות אישיות, שלא הובהרו, נעדרה ב"כ הנתבעת במהלך מרבית השבוע האחרון מעבודתה.

כך גם צוין כי ב"כ התובעת מתנגד למבוקש.

היום (26/1/15) הוגשה תגובת הנתבעת לבקשת התובעת, ולפיה נטען כי עקב תקלה סומן המועד להגשת כתב הגנה ביומנה של ב"כ הנתבעת כיום 22/1/15 וכאמור במהלך השבוע נעדרה ב"כ הנתבעת ממשרדה ועל כן לא הוגשה הבקשה להארכת המועד קודם לכן. עוד נאמר כי ב"כ התובעת לא טרח להעביר עותק מבקשתו למתן פסק דין בהעדר הגנה לנתבעת ואף לא טרח ליידע אותה על כך שהוגשה על ידו בקשה למתן פסק דין, כאשר פנתה לקבל את הסכמתו לבקשתה מיום 25/1/15.

במסגרת התגובה חזרה ב"כ הנתבעת וציינה כי מדובר בטעות אנוש ולא בזלזול בבית הדין או בצד שכנגד, כי הארכה נדרשת לה בשל נסיבות אישיות עליהן אין לה שליטה, וכי לא ייגרם לתובעת נזק אם תענה הבקשה בהתחשב במועד שנקבע לדיון בתיק זה.

4.כפי שציינתי בהחלטתי מיום 9/12/15, תכלית ההליך המשפטי היא לקיים בירור מקיף וענייני בסכסוך המונח בפני בית הדין ולא להכריע סכסוכים באמצעות פסקי דין בהעדר הגנה. כך גם ציינתי כי בהתחשב במועד שנקבע לדיון בתיק זה (15/4/15), לא שוכנעתי כי היענות למבוקש, תגרום לתובעת נזק.

5.טעמים אלו שרירים וקיימים גם כיום ומטים את הכף לעבר היענות לבקשת הנתבעת ודחיית בקשתה של התובעת.

יחד עם זאת, בכל הנוגע להתנהלות הנתבעת הרי שגם אצא מתוך הנחה כי מדובר בטעות בתום לב, עדיין המדובר בטעות הרובצת לפתחה של הנתבעת, מה גם שאף אם אצא מתוך הנחה כי עקב טעות נרשם התאריך של ה-22/1/15 כמועד האחרון להגשת כתב ההגנה הרי שהדעת נותנת כי בקשה להארכת מועד להגשתו אמורה היתה להיות מוגשת לפני חלוף מועד זה ולא לאחריו וכך גם הפניה לצד שכנגד לקבלת הסכמתו.

אי לכך, אני סבורה כי בנסיבות העניין יש מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת בגין הצורך בהגשת בקשתה, וזאת גם אם בסכום סמלי.