עתירת סבתא נגד אב אלמן

בעניין הקטינים: ל.ר. וע.ר.

עתירת סבתא כנגד האב האלמן לקשר ומפגשים בינה לבין נכדיה, מביתה המנוחה.

החלטתי ניתנת בהמשך לדיון שהתקיים בפני ביום 23.1.2018 ולאחר שהוגשו עמדות שני הצדדים, בכתב להמלצות התסקיר מיום 5.11.2017 והתסקיר המשלים מיום 27.12.17.

הצדדים ותמצית טענותיהם

1. התובעת, אימה של מ.ר ז"ל אשר נפטרה בטרם עת ביום 10.4.201 בשל מחלת סרטן (להלן: המנוחה), סבתם של הקטינים שפרטיהם בכותרת.

2. הנתבע, אלמן, בעלה של המנוחה ואביהם של הקטינים שפרטיהם בכותרת.

3. הקטינים ילדיהם המשותפים של הנתבע והמנוחה ל' ילידת XX.X.XX בת כ-4 שנים וע' יליד XX.X.XX בן כ-2.5 שנים.

4. התובעת בת כ-78, אלמנה, מתגוררת בXXX.

5. הנתבע יחד עם הקטינים מתגורר בXXX.

6. בתמצית, אפרט כי בכתב התביעה נטען שהנתבע מסרב, סירוב עיקש, לאפשר קשר בין התובעת ודודם ג', לבין הקטינים ולהיפך וזאת למרות שמיום לידתם ועד פטירת אימם המנוחה, נטלה התובעת חלק פעיל בגידול נכדיה. נטען כי הקשר בין הקטינים לבין משפחתה המורחבת של האם חשוב להתפתחותם התקינה, כי הקטינים קשורים לסבתם בעבותות וזקוקים לנוכחותה בחייהם. כן נטען כי מעורבות התובעת בחיי המנוחה והקטינים הייתה רבה ואינטנסיבית והן היו בקשר הדוק וקבוע, ולמרות שהמנוחה והקטינים התגוררו באזור המרכז התובעת הגיעה לבקרם פעם בשבוע באופן קבוע, ולאחר לידת הקטינה פעמיים בשבוע כשהיא מבשלת ועוזרת בבישול ובנדרש בבית. כמו כן נטען כי התובעת סייעה לבני הזוג כלכלית, לרבות תשלום עבור חינוך הקטינים, רכישת הבית המשותף (2,000,000 ₪), מיטלטלין ותשלום הוצאות שונות הנוספות. באשר לתקופת אשפוזה של המנוחה נטען כי המנוחה סיפרה לתובעת כי אינה סומכת על התובע מאחר ונהג כלפיה בהתנהגות מחפירה, פיזית ומילולית, לא הגיעה לבקרה בהוספיס ולא הביא את הקטינים לבקרה ובערוב ימיה, סירב לאפשר למנוחה לשוב לבית לבלות את שארית הימים עם משפחתה וילדיה. באשר לתקופה שלאחר הפטירה נטען כי דודם של הקטינים, ג', היה מגיע פעם בשבוע לבקר את הקטינים ואילו על התובעת הנתבע אסר את הביקורים. התובעת הפנתה לסעיף 28א לחוק הכשרות המשפטית, התשכ"ב-1962. נטען כי הנתבע נקט ונוקט בפעולות פוזיטיביות אשר ניתקו קשר בין הקטינים לבין משפחתה המורחבת של אימם המנוחה וברקע, סכסוך בין הצדדים באשר לעיזבון המנוחה והליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה ב XXX. נטען כי הנתבע הפסיק את ביקורי דודם של הקטינים וזאת כנקם על התנגדות התובעת ובנה לבקשתו למתן צו ירושה בשל טענתם כי המנוחה הותירה אחריה שתי צוואות בהן הורישה את כל עיזבונה לקטינים ובצוואתה המאוחרת בזמן קבעה כי מנהל העיזבון יהא אחיה, ג' ולא הנתבע. נטען כי הקטינים חשופים להסתה והמרדה מצד הנתבע כנגדה. התובעת טענה כי היא מוכנה להגיע לבקר את הקטינים בעת שהנתבע שוהה בעבודתו וכי מתאפשר שדודם יביאם אליה לביקורים. כן נטען כי פני התובעת לשלום בית וקודם להגשת התביעה פעלה התובעת בדרכי הדברות על מנת להימנע מההליך המשפטי.