עתירת התובעות למתן צו קיום לצוואתו של המנוח על פיו הן הזוכות בשלמות בעזבונו

פתח דבר

1. ביום 13.6.92 ערכו המנוח משה ממון ז"ל )להלן: "המנוח"( ואשתו, הגב' סופי ממון,
צוואה. המדובר בצוואה משותפת והדדית. הצוואה הינה משותפת בהיותה תוצאה של החלטה
משותפת של השניים באשר לתוכנה והיא גם הדדית, שכן ההסדרים שנקבעו בצוואת המנוח
מבוססים על ההסדרים שקבעה אשתו, וההיפך. הצוואה נעשתה בו זמנית והעובדה שנעשתה
במסמכים נפרדים אין בה כדי לשנות את טיבה. ר' לענין זה אהרון ברק "פרשנות הצוואה",
הוצאת נבו, עמ' 69 )להלן: "א. ברק"( וכן ע"א 1900/96, טלמצ'יו נ' האפוט' הכללי,
נג)817 ,)2 )להלן: "פרשת טלמצ'יו"(.

2. א. בסעיף 1 לצוואה זיכה כל אחד מהשניים את בן זוגו הנותר בחיים במלוא עזבונו.