עתירה לניכוי תקופת מעצר בית מתקופת מעונש מאסר בפועל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.        העותר הוא אסיר אשר נשפט לעונש מאסר בפועל. הוא עותר לבית משפט זה כי יורה על ניכוי תקופת מעצר בית בת שנתיים מתקופת מאסר בת 6 שנים שנגזרה עליו בהליכים פליליים.

2.        העותר נשפט והורשע בעבירות מין וסמים בבית המשפט המחוזי בתל אביב (תפ"ח 10227/02 ביום 29.12.03). בית המשפט המחוזי גזר על העותר 4 שנות מאסר לריצוי בפועל וכן שנת מאסר על תנאי. בנוסף לכך, הפעיל בית המשפט המחוזי עונש מאסר על תנאי בן 10 חודשים שהושת על העותר בבית המשפט לנוער, בהליך קודם ונפרד, בשל עבירות רכוש ואלימות. בסך הכל נגזר עליו עונש מאסר בפועל של ארבע שנים וחמישה חודשי מאסר (להלן - ההליך הראשון). במקביל להליכים הפליליים בענין האמור, עבר העותר עבירות נוספות והורשע על פי הודאתו בעבירות של הצתה והדחה (להלן - ההליך השני). בהליך השני נגזרו עליו 33 חודשי מאסר, מתוכם 18 חודשים במצטבר לעונש שהושת עליו בהליך הראשון. על הרשעתו בהליך הראשון ערער העותר בפני בית משפט זה (ע"פ  130/04) וערעורו זה נדחה הן ביחס לעצם ההרשעה והן ביחס לחומרת העונש.

3.         בעתירה שבפנינו מבקש העותר כי מתקופת מאסרו, המצטברת בגין שני ההליכים, תנוכה תקופה של שנתיים בה שהה במעצר בית מלא, בעת התנהלות ההליך הפלילי הראשון כנגדו. לטענתו, בית המשפט התעלם מגורם זה בעת שקבע את משך תקופת מאסרו  בפועל, לא ניכה את תקופת מעצר הבית, מעונש המאסר ובכך פעל שלא כדין.

4.         דין העתירה להידחות על הסף.

מושכלות ראשונים הם כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על ערכאות דיוניות הדנות אדם בפלילים, וכל טענה שיש בפי נאשם ביחס להכרעת הדין או לגזר דין שניתן בעניינו עליו להשמיע במסגרת ההליך הפלילי בגדרו של ערעור על פסק דין שניתן. בית משפט זה אינו מתערב בפסיקות בתי המשפט במסגרת סמכותם אלא בעילות חריגות ונדירות ביותר, שענין זה בודאי אינו מצוי בגדרן.

5.         לפנים מן הצורך יצויין, כי מעצר בית אינו בגדר "מעצר" לצורך ניכויו מתקופת מאסר בפועל הנגזרת על נאשם, שכן הוא אינו שקול כשלילת חירות מוחלטת החופפת על פי טבעה, ריצוי מאסר ממש (י' קדמי על סדר הדין בפלילים, תשס"ג 2003, חלק שלישי בעמוד 1219;  ע"פ 1626/91 אברהים דקה נ' מדינת ישראל פ"ד מה(5) 76; ע"פ 5764/92 אליעזר עמר נ' מדינת ישראל  פ"ד מז(2), 213 ,עמ' 220-221].

            גם לגבי תקופת מעצר ממש, נתונה סמכות שבשיקול דעת לבית המשפט להחליט אם לנכותה מתקופת המאסר שנגזרה, ואין מוטלת עליו חובה לעשות כן.

            מעבר לאמור, מקריאת גזר הדין של הערכאה הדיונית עולה כי בעת גזירת דינו של העותר, התחשב בית המשפט, בין מכלול שיקולי הענישה, גם בעובדה כי העותר שהה במעצר בית תקופה ארוכה בטרם נגזר עונשו.

6.         לאור האמור, אין ממש בעתירה זו ודינה להידחות על הסף.

            ניתן היום, ד' בתשרי תשס"ח (16.9.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    יט

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: