פסק דין 3384-13-יוסף זעאקיק - ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה ביו"ש

1.        לפנינו עתירה למתן על צו על תנאי, אשר יורה למשיבות, בין היתר, ליתן טעם מדוע לא תאושר התוכנית המפורטת שהגיש העותר לצורך הסדרת מתחם תחנת הדלק שבחזקתו ואשר ממוקם בכפר בית אומר שבחברון (להלן: תחנת הדלק); מדוע לא תמנענה המשיבות מהריסת תחנת הדלק או חלקים ממנה; מדוע לא יעניקו לעותר היתר ו/או רשיון עבודה לתחנת הדלק; ומדוע לא ייקבע, כי התנהלות המשיבים מהווה אפליה פסולה על רקע גזעני.

           לעתירה נלוותה בקשה למתן צו ביניים, המורה למשיבים להמנע מביצוע צו ההריסה שהוצא נגד תחנת הדלק ומביצוע פעולות אכיפה נוספות במתחם, עד להכרעה בעתירה.

           ביום 10.5.2013, הוריתי על מתן צו ארעי, האוסר על הריסת תחנת הדלק.

ההליכים שקדמו להגשת העתירה

2.        תגובתם של המשיבים לעתירה, שאל עיקריה נתייחס בהמשך, מלמדת כי סוגית מעמדה החוקי של תחנת הדלק אותה מפעיל העותר בבית אומר, עלתה כבר בעבר בפני בית משפט זה. בבג"ץ 7612/08 זעקוק נ' לשכת התכנון והבנייה – בית אל (9.6.2009) נדחתה עתירה קודמת מטעם העותר, שעניינה מתן היתר להקמת תחנת הדלק הנדונה.

           במסגרת פסק הדין הבהיר בית משפט זה, כי העותר החל בבניית תחנת הדלק בחודש יוני 2008, ובמקביל ביקש מהמנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון (להלן: המנהל האזרחי) היתר להקמת התחנה. מאחר שעבודות הבנייה נמשכו טרם קבלת ההיתר, ולאור העובדה כי באותם המקרקעין הוצאו בעבר שני צווי הריסה בגין בנייה בלתי חוקית, תפסו נציגי יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי, את הציוד ששימש לבניית התחנה, וזאת ביום 2.7.2008. בהמשך פסק הדין הבהיר בית המשפט זה, כי בקשת העותר לקבלת היתר הבנייה נדחתה משום שהקמת התחנה מנוגדת להוראות תוכנית המתאר האזורית החלקית לתחנות תדלוק מס' 53 (להלן: תמ"א 53), באשר היא מצויה בקרבה רבה מדי לצומת הכניסה לכפר ולבנייני המגורים שבסביבה. ביום 18.9.2008, חזר סגן מנהל אגף התכנון והבנייה במנהל האזרחי ודחה, בכתב, בקשה נוספת לקבלת ההיתר, מאותם הנימוקים המפורטים לעיל. על אף עמדת המנהל האזרחי, המשיך העותר בעבודות הבנייה ואף החל במכירת סולר בתחנת הדלק. לקראת תום שנת 2008, נפגש בא כוחו של העותר עם סגן מנהל האגף. האחרון בחן את תוכניתו של העותר להסדרת בניית תחנת הדלק, ושב ודחה אותה, מאחר  שאינה עומדת בדרישות תמ"א 53 ו"איננה מאפשרת דיון בועדות התכנון ואיננה נותנת כל פתרון תחבורתי/תכנוני/סביבתי להקמת תחנת דלק במקום המבוקש".

3.        לאחר סקירת הרקע העובדתי ובחינת טענות הצדדים, קבע בית משפט זה, כי אינו מוצא עילה לקבלת העתירה, שכן היא אינה מעידה על התנהלות בלתי סבירה או פגומה של המשיבים שם, בעניינו של העותר. לבסוף ציין בית המשפט, כי "התנהלות העותר כמתואר לעיל- התעלמותו מדחיית בקשתו להקמת תחנת הדלק, הדרך שבה בחר לעשות דין לעצמו ולהפעיל את התחנה ללא היתר, אי צירוף מסמכי התשובה של המנהל האזרחי לעתירה והיעדר התייחסות לנימוקיו - יש בהם כדי לדחות את העתירה על הסף גם מחמת חוסר ניקיון כפיים".

4.        ניתן ללמוד מתגובת המשיבים, כי על אף פסק הדין האמור, המשיך העותר בביצוע עבודות בנייה בלתי חוקיות במתחם התחנה ובהפעלתה. כך, ממכתבו של ממונה אזור יהודה ביחידה המרכזית לפיקוח, מיום 7.10.2010, עולה כי במתחם התחנה נבנה ללא היתר גג ברזל גדול, בניגוד לצווי ההריסה שהוצאו בעבר ביחס לאותם המקרקעין, וביום 30.4.2012 נתפסו במתחם התחנה משאבות דלק.