עתירה למנוע הריסת גני אירועים הבנויים שלא כדין - ניסיון לעקוף החלטות שיפוטיות קודמות

השופט א' רובינשטיין:

א.        (1) שתי העתירות שבפנינו מכוונות עצמן למניעת סגירתם והריסתם של גני אירועים, במיוחד באיזור המרכז, הבנויים שלא כדין, האחת מהן מדברת בגני אירועים בכלל והאחרת בגן האירועים "גן השקמים". בעתירה בבג"ץ 8379/06 טוען ח"כ רוברט אילטוב, כי הועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, בישיבה מיום 25.1.06 החליטה, כך נטען, "על הליך שמטרתו מתן הזדמנות לגני האירועים להכשיר את פעילותם, וזאת באופן מזורז, תוך מזעורם של חסמים בירוקרטיים". נטען כי החלטת הועדה לא קוימה.

           בעתירה בבג"ץ 8411/06 נטען בדומה, ונתבקשה מניעת הריסתו של גן האירועים "גן השקמים" הסמוך למושב בני ציון, בעוד תלויה ועומדת עתירה מינהלית להכשרת השימוש בו, ובעוד מצויה תכנית בנין ערים - כנטען - המאפשרת זאת. בעתירה נסקרו הליכים משפטיים ומינהליים שונים שננקטו עד הנה, אם נגד העותרים ואם מטעמם.

           (2) יצוין כי בית משפט זה (השופט ד' חשין) הוציא צו ביניים ארעי ביום 17.10.06 באשר ל"גן השקמים".

ב.        (1) בתשובת המשיבה לעתירת ח"כ אילטוב תואר המצב העגום השורר בישראל באשר לגני אירועים בלתי חוקיים, ובאשר לדיון בועדה לענייני ביקורת המדינה נאמר, כי לא נתקבלה בו החלטה, אלא סיכום דיון מפי יושבת-ראש הועדה. שדיבר ביצירת מסלול מהיר לשינוי תכניות; בעקבות זאת, ולאחר מגעים של בעלי גני אירועים עם נציגי המדינה, דובר על כך שיוגשו בתוך חודש (ממאי 2006) כ-70 תכניות של גני אירועים, לדיון בלוח זמנים קצר,אך לא הוגשו אלא שלוש. לשיטת המשיבה, אין מקום להתערבות ועדת הביקורת באכיפת חוק, והעלאת הנושא בועדה באה כל כולה בעקבות פנייתם של בעלי גן השקמים, וכדרך נוספת לעקוף את צו ההריסה נגדם. כנטען, אין בדברי סיכום בועדה בכנסת, שאמנם נשקלים לגופם על-ידי גורמי הממשלה וזוכים להתייחסות ראויה, כדי להורות על הפסקת הליכי אכיפה.

           (2) בתשובה לבג"ץ 8411/06 נתבקשה דחייתה של העתירה על הסף, תוך ביטול הצו הארעי. נטען, כי המדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט, בשל קיומו של הליך מקביל בבית המשפט לעניינים מינהליים שבו נדחו בקשות לסעד זמני, ובשל שיהוי משמעותי בהגשת העתירה. נתבקשו הוצאות לדוגמה בשל דמי ביטול ההריסה שהמדינה נשאה בהם, שכנטען הגיעו אל מעל 70 אלף ש"ח. בתגובה נמסר, כי העותרים החלו בבניית גן האירועים בלא היתר בשנת 2000, וכבר באותה שנה הוצאו צוים שיפוטיים נגד הבניה; הללו לא כובדו, ולאורך השנים באו לאחר מכן צוים, כתבי אישום (כולל צו הריסה) במסגרת הליך שיפוטי שניתן ביום 14.11.04 וביצועו נדחה ל- 31.12.05 בכפוף למתן היתר כדין), בקשות דחיה וכן ערעורים, שנדחו בזה אחר זה, לרבות בבית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שיצר) ביום 18.7.06. ביום 31.8.06 הוגשה לבית משפט זה בקשה למשפט חוזר ולעיכוב ביצוע; הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה ביום 19.9.06 על ידי השופט לוי. ב-28.8.06 הגישו העותרים עתירה מינהלית נגד החלטת ועדת ערר מיום 27.7.06, שדחתה ערר על החלטת הועדה המקומית לאי מתן היתר בניה לפי תכנית מנדטורית. ב-4.9.06 דחה השופט פוגלמן בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב בקשה לצו ביניים בגדרי עתירה מינהלית שהגישו העותרים. אף היו הליכי ביניים נוספים שבהם, מתוך חמלה על זוגות נישאים, נדחה מועד ההריסה עד ליום 5.10.06 בחצות. לאחרונה גם הוגשה בקשה למשפט חוזר אזרחי. עוד טענה המשיבה, כי בעתירה הנוכחית נפתחה חזית חדשה, אך לא צורפו החלטות שדחו בקשה לצוי ביניים, כמו החלטת השופט פוגלמן והחלטת השופט לוי.

ג.        בתגובה נטען מטעם העותרים, כי ככל שהמדובר בגני אירועים, מצבם הוא בחינת גזירות שאין הציבור יכול לעמוד בהן.

ד.        בדיון בפנינו ציין בא כוח העותרים, כי ייפגעו אלפי עובדים בגני אירועים אם הללו לא יוכשרו; כי שולחתו הגישה תכנית לועדה המחוזית העשויה לפתור את הבעיה; וכי החלטתה של ועדת ביקורת המדינה היא החלטה אופרטיבית שיש לכבדה.

ה.        (1) אין בידינו להיעתר לעתירות, שלא היה להן מקום מכל וכל. ככל שהמדובר בעתירת ח"כ אילטוב, פשיטא הוא שבכל הכבוד לסיכום יו"ר ועדת ביקורת המדינה בכנסת מיום 25.1.06, אין הוא מהוה על פי דין הוריה אופרטיבית לרשויות אכיפת החוק. אכן, יש להתיחס בכובד ראש לדיונים בועדות הכנסת ולתוצאותיהם, ועל פי הודעת המשיבה נעשה מאמץ בהקשר זה, אך לא נשא פרי של ממש. מכאן עד לראיית הסיכום כחוסם אכיפת חוק הדרך רחוקה כרחוק מזרח ממערב.

           (2) אשר לעתירת גן השקמים, ברור כשמש בצהרי היום כי מטרתה של העתירה, בהמשך לצעדים השונים שנקטו העותרים עד הנה ושצלחו בידם, היא לעקוף את ההחלטות השיפוטיות הקודמות, ובכך לדחות את הקץ ולמנוע הריסת הגן. כמעט אין באוצר ההליכים המשפטיים בתחום הפלילי, המינהלי והאזרחי הליך שלא ננקט, ויקצר המצע מפירוטם; ערעורים, עררים, בקשות לצוי ביניים, בקשות למשפט חוזר פלילי ואף משפט חוזר אזרחי, ועוד כהנה. צדקה - בכל הכבוד - השופטת שיצר בציינה ב-18.7.06 בע"פ 70884/04 "... אינני רואה לתת משקל לטענה כי אירועים הוזמנו מראש, שכן המערערים ידעו על מועד צו הסגירה, נהנו כבר מחסדי בית המשפט בקבלת ארכה, היו צריכים להערך לביצוע הצו ולא להמשיך לקבל הזמנות על דרך של קביעת עובדות בשטח, כפי שנהגו לאורך כל הדרך ... הייתי אף אומרת, כי במידה מסוימת, הערעור דנן (על דחיית ביצוע צוי הריסה - א"ר) הוא בגדר ניצול לרעה של הליכי בית משפט".

           צדק בכל הכבוד, השופט פוגלמן בכתבו ביום 4.9.06 "בענייננו מתבקשת, הלכה למעשה, עקיפת צו הסגירה שניתן בהליך פלילי חלוט באמצעות בקשה למתן צו ביניים". צדק - בכל הכבוד - השופט לוי באמרו ב-19.9.06 (מ"ח 7045/06) "דומה איפוא כי הבקשה לדחיית ביצוע נועדה לעקוף את ההליכים שהתקיימו עד כה ומהם לא נושעו המבקשים. יתרה מזו, המבקשים עותרים למעשה, כי יינתן להם להמשיך וליהנות ממעשה העבירה בחסותו של בית המשפט, וכדבר הזה לא ייעשה".

           בבג"ץ 6309/06 מושב הודיה נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם) נאמר זה לא כבר בענין דומה מפי השופט ד' חשין, "(ש)בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, איננו מהוה ערכאת ערעור נוספת על החלטות בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים או אזרחיים ... אין מקום שבית משפט זה יפתח בפני העותרת את הדרך למסלול 'עוקף' זה. לא לכך נועדו ההליכים בבית המשפט הגבוה לצדק ... נדמה איפוא כי עתירה זו הנה בבחינת נסיון נוסף להרויח זמן". בע"פ 6720/06 דהרי נ' מדינת ישראל נאמר: "אכן, זכותו של כל אדם לנסות להעביר את רוע הגזירה השיפוטית, אך חובתו של בית המשפט לומר, במקרה המתאים, עד כאן ... . לאמיתו של דבר, חסד עצום עשו בתי המשפט עם המערערים שאיפשרו להם להמשיך שנים על שנים בהתרסה נגד החוק, בהקמת מערכת בניה ענפה, וטחנות הצדק אכן טוחנות לאט, ומהחלטה להחלטה נעה העגלה בכבדות ... דומה כי ארוכתם התכנונית של המערערים לא במהרה תצמח, אך לא בכך עסקינן, אלא בהפרת חוק ובמבנים שנולדו בחטא ... בהליך פלילי עסקינן, ולאחר ארכות או ארכות בפועל ... אין מקום לרפות עוד את ידיהם של המנסים לאכוף את החוק ונתקלים בתמרונים מתמרונים שונים, גם אם אלה נעשים במסגרת הליכי בית משפט. והרי בינתיים נמשכות ההפרות וסטירות הלחי המתמידות לחוק".

           כל הדברים הללו יפה כוחם גם כאן. העותרים לא הניחו אבן שלא הפכוה, והמשפט מזמן יצירתיות מאין כמוה להרבות הליכים. בית משפט זה יכול לומר במקרה דנא בלב שלם - עד כאן. לא נוכל לקבל את הטענה כי המדובר בגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה; הסדר הנכון לא היה הקמת גן אירועים ואחר כך מאבק להכשרתו, אלא מאמץ להשגת תכנית בניה שתאפשר בנייתו של גן אירועים. בית משפט זה לא יתן איפוא ידו לסדר שאין לו אח ורע בכל אומה ולשון שוחרי חוק, של "נעשה ונשמע", (להבדיל ממשמעם המקורי של הדברים); נעשה - נקים גן אירועים, ואחר כך נשמע מה יש לרשויות לומר. עלה בידי העותרים לפעול ולהשיא רווח במשך קרוב לשבע שנים,  תוך שלא הניחו אבן מינהלית ושיפוטית שלא הפכוה; אך כל דרך מגיעה בסופה לקיצה.

ו.        סוף דבר, לא מצאנו מקום להיעתר לעתירות. איננו עושים צו להוצאות בעתירה 8379/06. אשר לעתירה 8411/06, המדינה ביקשה להשית על העותרים בה חלק מהוצאות עיכוב ההריסה, ועניין זה מטבעו הוא נושא להליך אזרחי, שלגביו איננו מביעים דעה; אך מצאנו לנכון להטיל על העותרים הוצאות העתירה בסך 40,000 ש"ח. הצו הארעי מיום 17.10.06 - בטל.

           ניתן היום, כ"ד בחשון תשס"ז (15.11.06).

ש ו פ ט         ת                                    ש ו פ ט                              ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: