עתירה להענקת מעמד של תושב קבע בישראל לסייען-נדחתה

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.                  העותר, תושב הרשות הפלסטינית, מבקש כי יינתן לו מעמד של תושב קבע בישראל או כי יונפקו לו אישורי שהייה קבועים בישראל, הכוללים גם אישורי עבודה, אפשרות להמיר את רישיון הנהיגה שלו ואפשרות להצטרף לקופת חולים. את בקשתו מבסס העותר על הטענה כי שימש בעבר סייען של השב"כ ועל הטענה כי נשקפת סכנה לחייו בתחומי הרשות הפלסטינית.

טענות העותר

2.                  העותר טוען כי שיתף פעולה עם השב"כ, באמצעות בן דודו, וכי עקב שיתוף פעולה זה נעצר על ידי הרשות הפלסטינית והוחזק בכלא שכם, משך למעלה משנתיים, בתנאים קשים, ותוך שהוא נחקר לא פעם בעינויים. בחודש אפריל 2002, כך נטען בעתירה, שיחררו כוחות צה"ל את  העותר מהכלא בשכם, הוא הועבר לישראל וניתן לו אישור שהייה זמני לשהות בתחומי הארץ. משפג אישור השהייה הזמני שקיבל, הגיש העותר בקשה לועדת המאויימים לקבלת היתר שהייה בישראל. הועדה דחתה את בקשתו עקב התנגדות גורמי הביטחון ועקב היעדר אינדיקציות לאיום על חייו.

3.                  לטענת העותר, סירוב המשיבים להעניק לו מעמד של תושב קבע או אישורי שהייה קבועים הינו בלתי סביר, שכן הוא מאלץ אותו לחזור למקום מגוריו תוך סיכון חייו. בסירוב זה יש משום הפרת חובת המדינה לעזור לסייענים ובני משפחותיהם. כן טוען הוא כי מדינת ישראל אחראית לדאוג לשלום התושבים באזור השומרון, הנמצא בשליטתה, ואם אין היא יכולה להבטיח את שלום העותר באזור זה, עליה לספק לו מקלט במקום אחר. החלטת המשיבים שלא להעניק לו מעמד של תושב קבע או היתרי שהייה  קבועים נוגדת את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותוהקובע, בין היתר, כי אין לפגוע בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם (סעיף 2 לחוק) וכי כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו (סעיף 4 לחוק).

טענות המשיבים 

4.                  המדינה  טוענת כי דין העתירה להידחות. לטענתה, העותר אינו ומעולם לא היה סייען של השב"כ ולא התקבלה המלצה של זרוע ביטחונית כלשהי להכיר בו כ"סייען משוקם". העותר אינו עונה לקריטריונים המזכים בשיקום שנקבעו על ידי "המנהלה הביטחונית לסיוע", המטפלת בשיקום של סייעני כלל זרועות הביטחון לצורך ביצירת בסיס לקיומם בישראל, לרבות קבלת מעמד קבע בישראל. יחד עם זאת, המדינה הסבירה בתשובתה כי בעקבות טענת העותר בדבר הסכנה הנשקפת לחייו באזור, נדון עניינו בועדת המאויימים, שלוש פעמים.

כמפורט בתגובת המדינה, עניינו של העותר נדון לראשונה בועדת המאויימים בפברואר

2003, אז הוחלט לסרב להנפיק לו היתרי שהייה זמניים בישראל, מן הטעם שהוא לא שימש כסייען לגורמי הביטחון ובהעדר אינדיקציות בדבר סכנה לחייו באזור. לאחר הגשת עתירה זו, הועלה עניינו של העותר בשנית לועדת המאויימים לצורך בחינה מחודשת, וזו החליטה כי יש לבצע בדיקות נוספות בעניינו. בפעם השלישית דנה ועדת המאויימים בעניינו של העותר בנובמבר 2006 ואז הוחלט להנפיק לו היתרי שהייה מתחדשים בישראל, נוכח הערכת סיכון עדכנית של גורמי הביטחון, ממנה עולה כי יתכן ונשקפת סכנה לחייו של העותר באזור. המדינה מציינת כי מאז החלטה זו, ומזה כחצי שנה, מונפקים לעותר היתרי שהייה עתיים מתחדשים. 

לאור כל זאת טוענת המדינה, כי בהחלטת המשיבים בעניינו של העותר לא נפל כל פגם המצדיק התערבותו של בית משפט זה.

הכרעה

5.                  דין עתירה זו להידחות. תגובת המדינה מלמדת על כי עניינו של העותר נשקל ונבחן בפני הגורמים המוסמכים במישור הראוי לכך. משלא התקבלה כל המלצה של גורם ביטחוני להכיר בעותר כ"סייען משוקם", נדונה טענתו בדבר הסכנה הנשקפת לחייו באזור, כשהיא לעצמה, בפני ועדת המאויימים. תחילה סברה הועדה כי לא קיימת אינדיקציה לסכנה הנשקפת לחייו של העותר באזור, אך בבחינה מחודשת ראתה כי עשוי להיות סיכון כזה והחליטה להעניק לו היתרי שהייה זמניים ומתחדשים בישראל. עתירה זו הוגשה לפני שקיבלה ועדת המאויימים את החלטתה המחודשת, ועם קבלתה, והענקת היתרי השהייה העיתיים לעותר, ניתן לו הסעד המתאים בהתחשב בנסיבות הענין כפי שהוכחו.

6.                   לא מצאנו פגם בהחלטות המשיבים, אשר התקבלו על ידי הגורמים המקצועיים על פי מומחיותם, ולאחר בחינה מעמיקה של עניינו של העותר מספר פעמים (בג"ץ 3466/05 פלוני נ' שר הבטחון, תק-על 2006(1), 4574; בג"ץ 3295/02 פלוני נ' שירות הבטחון הכללי, תק-על 2004(2), 3207; בג"ץ 11445/04 פלונית נ' שר הפנים, תק-על 2006(1), 2760). בסופו של דבר, הפתרון שנתקבל תואם את אופי הסיכון שנמצא, ומצדיק סעד מוגבל של היתרים זמניים להבדיל מהיתר של קבע שאינו במקומו לאור הנתונים שהוכחו. משכך, לא מתקיימת בענייננו עילה המצדיקה התערבותנו בהחלטות שהתקבלו. משניתנים לעותר היתרים זמניים, נשמט ממילא עיקר הבסיס מטענותיו שהועלו.

לאור כל אלה, העתירה נדחית, וצו הביניים מבוטל.

            ניתן היום, ה' בתשרי תשס"ח (17.9.07).