עתירה לגילוי ראיה חסויה לנאשם במעורבות לכאורית בשני פיגועים באריאל

כללי

מונחת בפניי עתירת הסנגוריה להסרת חיסיון שהוטל ע"י מפקד האזור על ראיות הקשורות להליך המתנהל נגד העותר, במסגרת כתב האישום שהוגש נגדו לביהמ"ש הצבאי שומרון (תיק שומרון 2417/06).

בכתב אישום זה מואשם העותר בשורה של עבירות ביטחוניות, אשר העיקריות שבהן נוגעות למעורבותו הלכאורית בשני פיגועים שהתרחשו באזור אריאל, ביום 27.10.02 וביום 12.8.03, במסגרתם נרצחו 5 בני-אדם.

משהחלה להתברר אחריותו של העותר לנטען נגדו בכתב האישום, פנתה ההגנה לתביעה הצבאית וביקשה לקבל לעיונה מסמכים והקלטות הקשורים לחקירת העותר ועדים מרכזיים נוספים.

בקשה זו נענתה באופן חלקי, כאשר במקביל לה חתם מפקד כוחות צה"ל באזור על תעודת חיסיון המורה לחסות כל פרט שיש בו לגלות את זהותם של עובדי שירות הביטחון הכללי שהיו מעורבים בחקירה, מקורות המידע, שיטות הפעולה, יכולות ואמצעים טכניים, נהלי עבודה ודרכי איסוף של שירות הביטחון הכללי, וכן מידע שהגיע לידי השירות שיש בו לחשוף את האמור, "למעט מידע הנוגע להליכי החקירה ולהתנהגות החוקרים בחקירה, שיש בו כדי להשליך על טענות פסול" של העותרנגד קבילות הודאותיו.

על בסיס תעודה זו הודיעה התביעה לסנגוריה כי יתר הראיות המבוקשות חסויות.

מכאן עתירת הסנגוריה, במסגרתה מבקשת היא כי אורה על גילוי הראיות החוסות תחת תעודת החיסיון, שכן יש בהן, לדעתה, לסייע באפן מהותי להגנת העותר.

טיעוני הצדדים

הסנגוריה השליכה את עיקר יהבה על הקלטות, אשר לטענתה מתעדות את חקירת העותר והעדים וכן ראיות נוספות הקשורות לחקירת העדים אצל מדובבים, לרבות הקלטות ומסמכים כתובים המתעדים חקירות אלה, ודו"חות סודיים שהוגשו בשלב הארכת המעצר של העותר.

הסנגוריה נימקה את בקשתה, בכך שהעותר מופלל ע"י עד יחיד, אשר גם בדבריו מתעוררות שאלות כבדות משקל בדבר זהות העותר כאדם שהוזכר על ידו. לדעת הסנגוריה, קבלת מידע נוסף מחקירת העותר או העדים תפרוש תמונה רחבה ואמיתית יותר של התנהלות החקירה, ובכך תאפשר לסנגוריה לנסות ולקעקע את מהימנות ראיות התביעה. בנוגע לדו"חות הארכות המעצר, ציינה הסנגוריה כי אלה יוכלו לסייע בבחינת איזו תשתית ראייתית עמדה בעיני התביעה במהלך החקירה, לשם בחינה נוספת של התשתית הראייתית עליה התבססה התביעה. לבסוף, ביקש הסנגור לקבל תשובה מוסמכת, מעבר להודעת התביעה, בדבר היעדר השימוש באמצעים חריגים במהלך חקירת העדים.

עוד יצוין, כי לעתירה זו התלוותה בקשה מקדמית של הסנגוריה לקבלת רשימת חומר הראיות הנופל בגדר החיסיון.

התביעה הצבאית מצידה ביקשה לשכנעני כי אין בחומר החסוי דבר העשוי להועיל להגנה במידה כזו המצדיקה לחרוג מתעודת החיסיון, בעוד חריגה כאמור תפגע באופן חמור בביטחון האזור. בעניין זה טענה התביעה, כי במקרה הנוכחי לא ניתן לערוך רשימת המידע החסוי, שכן רשימה שכזו, גם אם תהיה כללית, עלולה לחשוף פרטים שונים החוסים תחת תעודת החיסיון. עם זאת, ציינה התביעה כי במהלך ההכנה לדיון בעתירה, נמצא חומר חקירה גלוי נוסף, אותו היא מתעתדת להעביר לסנגוריה.

למותר לציין כי, עם תום הדיון במעמד הצדדים, עיינתי במעמד צד אחד במלוא החומר הנטען להיות חסוי.

על אף שדרישת הסנגור למסירת רשימת הראיות הוצגה כדרישה מקדמית, סבורני כי במקרה דנן, הסדר וההיגיון מחייבים כי אדון תחילה בעתירה לגופה, ורק בהמשך אתייחס לעניין הרשימה.

השיקולים לגילוי ראיה חסויה

עמדנו לא אחת על השיקולים אשר בכוחם להדריכנו ובבואנו להכריע בעתירה לגילוי ראיה חסויה, בהתאם לסעיף 9 א' לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל - 1970.

כך קבעתי לדוגמא בעניין ח'דר:

"על ביהמ"ש לבחון מחד, את הפגיעה האפשרית בביטחון האזור, ומאידך, את הצורך לגלות את הראייה לשם עשיית הצדק. ביהמ"ש יאזן בין השיקולים האמורים ויותיר את הראייה חסויה אלא אם יגיע למסקנה כי 'הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה'.

שאלת האיזון הנכון בין השיקולים המתנגשים הביאה את ביהמ"ש לקבוע פעם אחר פעם כי יש לתת מקום בכורה לאינטרס הטמון במניעת הרשעת חף מפשע, שהרי בכל שיטת משפט המכבדת את עצמה: 'הרשעת חף מפשע היא פגיעה כה עמוקה ומכאיבה בסדריו של ההליך הפלילי עד כי אין להרשותה בשום תנאי' (ראה ב"ש 838/84 לבני נ' מדינת ישראל פ"ד לח(3) 729, 738).