עתירה 3053/14

השופט ס' ג'ובראן:

1. עניינה של העתירה שלפנינו הוא החלטת ועדת העררים הצבאית אשר קיבלה את עררו של העותר והעמידה את גובה העיצום הכספי שהוטל עליו לשלם על סך של 1,000 ש"ח. זאת, לאחר שהעותר לא הצהיר על מלוא היקף הכספים שעימם חצה את הגבול מירדן דרך מעבר גבול "אלנבי" (להלן: המעבר). בעתירה מבקש העותר כי ייקבע שיש להחיל על תושבי מזרח ירושלים החוצים במעבר את הדין הישראלי ולא את הוראות הצו בדבר הכנסת כספים לאזור (יהודה ושומרון) (מס' 973), התשמ"ב-1982 (להלן: הצו) החל באזור. בנוסף מבקש העותר, כי סכום הפטור מחובת הצהרה הקבוע בצו יעודכן לסכום "סביר".

רקע

2.  העותר, תושב ישראל, נכנס ביום 1.8.2013 מירדן לאזור יהודה ושומרון דרך המעבר כשברשותו 5,900 דולר ועוד 400 אירו. משנשאל על ידי פקיד המכס, הצהיר העותר כי ברשותו רק 2,000 דולר. יצוין, כי על פי סעיף 6(ב) לצו, כל אדם המעביר כספים דרך המעבר נדרש להצהיר על כך, ככל שערכו של הסכום גבוה מ-2,000 דינר ירדני. העותר נלקח לחיפוש ושם נמצאו כל הכספים כאמור. העותר שוחרר עם סך של 400 דולר לצורך הוצאות שוטפות.
3.  ביום 18.8.2013 קבעה הוועדה להטלת עיצום כספי, אשר מוסמכת מכוח סעיף 9א לצו לבחון מקרים באופן פרטני, כי יש להטיל על העותר עיצום כספי בסכום של 7,000 ש"ח. הוועדה מצאה כי העותר הפר את חובת הדיווח ואף שיקר באופן חמור לפקיד המכס. יחד עם זאת, מאחר שהייתה זו הפרה ראשונה, בסכום נמוך, ומכיוון  שטענת העותר בדבר עייפותו בעת המקרה התקבלה, הוחלט שלא להחרים את הסכום המלא שנתפס.
4.  ביום 29.9.2013 הגיש העותר ערר על החלטת הוועדה. ביום 19.1.2014 החליטה ועדת העררים להעמיד את העיצום הכספי על 1,000 ש"ח בלבד. זאת, משום שנסיבות ההפרה במקרה דנא היו קלות במיוחד בכל הנוגע לסכום ההפרה, להיעדר קשר בין הכספים לבין פעילות טרור ולהתנהגות המפר. כן ציינה הוועדה, כי באשר לטיעונים המשפטיים, הדין החל במעבר הוא הדין באזור יהודה ושומרון ולא הדין הישראלי. יתרה מכך, קיימת הצדקה לקביעת נורמה ייחודית לאזור זה בשל תכלית הלחימה הכלכלית בטרור.
5.  ביום 29.1.2014 הוגשה בידי המינהל האזרחי בקשה לעיון חוזר בהחלטה להקל בעיצום הכספי, וזו נדחתה בו ביום.

העתירה ותגובת המשיבים