עתאמנה נ' ערקאוי ואח'

פסק דין

תביעה קטנה לתשלום סך 3,604 ₪, בגין נזק שנגרם לרכב התובע שמספרו 66-783-07 (ייקרא להלן: "רכב התובע") כתוצאה מתאונה בה היה מעורב רכב בבעלות הנתבע 1, שמספרו 98-518-24 (ייקרא להלן: "רכב הנתבעים"), הנהוג על ידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"). הנתבעת 3 הינה מבטחת רכב הנתבעים.

תמצית טענות הצדדים:

1.לטענת התובע, ביום 5.2.10, עת רכבו עמד בחנייה מוחלטת בסמוך לכביש בכפר ריינה, הגיח רכב הנהוג על ידי הנתבע לצומת, ופגע ברכבו בחלקו השמאלי. לפי הנטען בכתב התביעה, הנתבע נהג במהירות, איבד שליטה ברכבו ופגע ברכב התובע. התובע צירף חוות דעת שמאי לפיה הנזקים שנגרמו לרכב הינם מוערכים בסך 2,640 ₪. בנוסף לסכום זה תובע התובע, סך 464 ₪ בגין שכ"ט שמאי וכן 500 ₪ בגין טרחה ועוגמת נפש, סה"כ סך 3,604 ₪.

2.הנתבעים טוענים בכתב ההגנה, כי התאונה אירעה בשל רשלנותו של התובע ובאחריותו, שכן הוא התפרץ מחנייה בצד הדרך, באופן פתאומי ומבלי שאותת וחסם במפתיע את נתיב נסיעת הנתבע. לטענתם, הנתבע עשה ככל יכולתו למנוע התאונה על ידי כך שבלם בלימת חרום וסטה שמאלה, אולם, לא ניתן היה למנוע את התאונה לנוכח טווח המרחקים בין שני הרכבים.

3.בדיון שהתקיים בפני ביום 25.1.12 העיד התובע כי הוא ישב בתוך הרכב וכי הנתבע הגיע לפתע ופגע ברכבו. עוד העיד התובע, כי רכבו עמד בזווית 45-50 מעלות ובסטייה לתוך הכביש. במהלך הדיון הציג התובע צילום של רישיון רכב הנתבע, של תעודת ביטוח חובה ושל רישיון נהיגה של הנתבע, כשעל גבי הצילום רשום כדלקמן: "רכב מבטחנו היה בחניה מוחלטת רכב צד ג שנסע בכביש הפנימי פגע ברכבי בחלקו השמאלי", ולצד זאת - חתימה. לטענת התובע, הדברים הללו נרשמו על ידי סוכן הביטוח שלו, החתימה היא חתימתו של הנתבע וכי בכך הודה הנתבע באחריותו לתאונה. בחקירתו על-ידי נציגת חברת הביטוח, הוצגו לתובע תמונות של איזור התאונה, והוא סימן את המקום בו עמד רכבו, לפי הטענה – במפרץ חניה מוסדר סמוך לכביש. מהתמונה עולה, כי בין מקום החניה לבין הכביש בו אירעה לפי הנטען התאונה, יש מדרכה, וכך גם אישר התובע בעדותו (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 20-23). משנשאל על כך התובע הוא העיד כי רכבו לא חנה על המדרכה הנ"ל (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 22).

4.הנתבע בעדותו טען כי טענות התובע אינן נכונות. לטענתו, הוא נהג ברכבו במהירות רגילה, ואילו התובע התפרץ לכביש עם רכבו, ובלשונו - ופתאום אני רואה אותו קופץ לי, לא הספקתי לעצור..." (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 4-6). אשר למסמך שהוצג על-ידי התובע, הנתבע הסביר כי חתם, להבנתו, על פרטי הרכב שהוצגו לו, ולא על הודאה כלשהי.

הכרעה:

5.כעולה מהמפורט לעיל, בפי הצדדים שתי גרסאות עובדתיות נוגדות באשר לנסיבות התרחשות התאונה. לטענת התובע, הנתבע התנגש ברכבו בעודו חונה במקום מוסדר בסמוך לכביש. לטענת הנתבע, התובע נכנס בפתאומיות מצד הכביש אל תוך נתיב הנסיעה שלו, דבר שגרם להתנגשות בין הרכבים. לאחר שבחנתי את הנתונים שבפני ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו, וכי יש להעדיף, במאזן ההסתברויות, את גרסת הנתבע לתאונה, וזאת מהטעמים שלהלן.

6.ראשית, גרסתו של התובע לאופן התרחשות התאונה לא היתה אחידה וברורה. כך, בעוד שבכתב התביעה נטען כי הנתבע נכנס לצומת במהירות ואיבד שליטה, עדותו של התובע לא מתארת מצב של איבוד שליטה על הרכב, והתובע אף ציין כי "הוא (הנתבע) לא נסע במהירות מופרזת כדי לפגוע בי חזק, אבל הוא פגע בי" (ההדגשה הוספה). גם עדותו של התובע באשר למקום ולאופן שבו חנה רכבו עובר לתאונה, לא יצרה תמונה ברורה ובהירה; התובע אישר קיומה של מדרכה בסמוך למקום בו חנה הרכב, המפרידה בין החניה לכביש, דבר הנראה אף בתמונה שהוצגה, וציין כי רכבו בלט לכביש, אך עם זאת הכחיש כי רכבו עלה על המדרכה, גרסה בלתי ברורה נוכח הנתונים שהוצגו ביחס למקום האירוע. גם אופי הפגיעות ברכבים כפי שעולה מהתמונות שהוגשו, כאשר לרכב התובע נגרמה מכה בדלת שמאל ולא רק בכנף הרכב, ולרכב הנתבע נגרם שפשוף בחלקו הימני הקדמי, מתיישב יותר, ברמת הסבירות, עם גרסת הנתבע כי סטה שמאלה בניסיון להימנע מפגיעה ברכב התובע וכי רכב התובע היה בתנועה. אשר למסמך שהוצג במהלך הדיון ונטען כי הוא מהווה הודאה של הנתבע באחריותו לתאונה, מקובלת עלי בנסיבות העניין טענת הנתבע כי הבין שהוא חותם על פרטי הרכב (שכאמור, מצולמים בצידו השני של הנייר). סוכן הביטוח, שלטענת התובע החתים את הנתבע, ושעדותו יכולה היתה להבהיר את נסיבות החתימה, לא זומן לעדות, דבר העומד לחובתו של התובע. לכך יש להוסיף כי הכיתוב על גבי המסמך הוא בעברית, כאשר לפי התרשמותי מהדיון בפני, הנתבע מתקשה בשפה העברית. בנסיבות אלה, אינני רואה במסמך האמור משום ראיה מספקת להוכחת טענות התובע.

7.לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 200 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ב, 30 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: