עתאמנה ואח' נ' תאגיד המים והביוב סובב שפרעם בע"מ, ח.פ. 514270214 ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי כספי בסך של 28,836 ₪ שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לתובעת בשל תאונה שהתרחשה ביום 02.04.13.

לפי הנטען בתביעה, בעת שהתובעת נסעה בכביש המוליך לביתה, בשעות הערב, נכנס רכבה לגומחה עמוקה בגובה של כ- 50-40 ס"מ אשר נחפרה לצורך העברת קו ביוב (להלן- "התאונה").

התובעת טוענת כי הגומחה לא כוסתה ונותרה פתוחה בעת סיום העבודות מבלי שהוצב שלט אזהרה המתריע על קיומה.

עסקינן בעבודות להנחת קווי ביוב אשר בוצעו על ידי הנתבעת באמצעות קבלן ראשי מטעמה, צד ג' 1. העבודות בוצעו בפועל על ידי קבלן משנה של צד ג' 1, שהינה צד ג' 2. צד ג' 3 (להלן- "מנורה") ביטחה את צד ג' 2 בביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים.

בתיק זה התקיימו שתי ישיבות הוכחות: בישיבה הראשונה מיום 07.01.14 שמעתי את עדות התובעת. בישיבה זו הצהיר נציג צד ג' 2 כי: "אני לוקח על עצמי את האחריות לאירוע הזה, כל סכום שיפסק לחובת הנתבעת או צד ג' 1, אני אשא בו ולכן אבקש למחוק אותם" (פרו', עמ' 2, ש' 22-20). יחד עם זאת, צד ג' 2 ביקשה לצרף את מנורה כצד שלישי נוסף, וזאת לאור טענתו כי הינו מבוטח על ידה.

יש להדגיש כי צד ג' 2 נטל על עצמו את האחריות לתאונה, לא לפני שעו"ד עלי מטעם הנתבעת ציין כי: "קיבלנו קריאה במוקד ונציג מטעם התאגיד יצא לשטח. אנו מאשרים כי היתה עבודה והיה בור וגם הקבלן מאשר כך" (פרו', עמ' 2, ש' 17-16).

בהחלטתי מיום 7.1.2014 הוריתי על צירופה של מנורה כצד שלישי נוסף בהודעה לצד ג' שהגישה הנתבעת, וקבעתי ישיבת הוכחות נוספת ליום 16.02.14. בנוסף, הוריתי לתובעת לדאוג להתייצבות השמאי מטעמה לדיון שנקבע.

בישיבה שהתקיימה ביום 16.02.14, חזר בו צד ג' 2, באופן חלקי, מהודאתו באחריות לנזק נשוא התביעה. לטענת נציג צד ג' 2, הסכים ליטול על עצמו אחריות בלעדית רק במקרה שייקבע כי הנזקים הנטענים על ידי התובעת, אכן נגרמו בשל התאונה נשוא התביעה, אך לא הסכים להודות בעצם קיומו של האירוע ובקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק שנגרם לרכב התובעת.

לאור צירופה של מנורה, שנציגה לא השתתף בדיון הראשון, שמעתי את עדותה של התובעת גם בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 16.02.14.

התובעת אשר כאמור, נחקרה פעמיים, סיפרה בעדותה כי התאונה התרחשה בעת שחזרה לביתה מהעיר עכו, בשעות הערב, בשעה 19:00, וזאת בכביש המצוי בסמיכות לביתה (פרו', עמ' 4, ש' 19-18). לדבריה, "היה חשוך, לא היה גשום ולא ידעתי שיש דבר כזה בכביש" (פרו', עמ' 4, ש' 17).

התובעת העידה כי כשיצאה מביתה, כשש שעות לפני התאונה לכיוון העיר עכו, כלל לא בוצעה עבודה במקום, ולטענתה, לא הבחינה בבור משום ש-: "זה היה בסיבוב חצי פרסה וגם לא ניתן היה לראות שום דבר. התעלה בסיבוב עצמו" (פרו', עמ' 4, ש' 18).

התובעת תמכה את גרסתה בתמונות מזמן אמת שבהן אכן נצפית הגומחה הלא מכוסה שאליה, לטענתה, נכנסה עם רכבה. לדבריה, האבנים הנצפות בתמונה בתוך הגומחה, הוכנסו לגומחה על ידי שכניה לאחר אירוע התאונה.

שמעתי גם את עדותו של השמאי מטעם התובעת באשר לנזקים שנגרמו לרכב התובעת בשל התאונה. השמאי ציין כי מדובר ברכב יוקרתי שקיים קושי לאתר בעבורו חלפים תחליפיים ו/או משומשים, ולכן רק לאחר שלא עלה בידו לאחר פנייה לספקים, לאתר חלקים כאמור, אישר הרכבת חלפים מקוריים.

נציג מנורה, מר דן שגיא, שהינו שמאי רכב בעצמו, אישר בהגינותו לשאלת בית המשפט כי: "אני מסכים שברכב כזה קשה למצוא רכיבים חליפיים" (פרו', עמ' 5, ש' 27).

מר מוסא אטרש, נציג צד ג' 2, בעדותו מיום 16.02.14, אישר בסופו של דבר כי היה בור, וכי לאחר שהוזמן על ידי נציג הנתבעת למקום, כוסה הבור על ידי מצעים, ובלשונו: "אחרי שפארס (נציג הנתבעת, ע"א) הזמין אותנו לקחנו מצעים וכיסינו" (פרו', עמ' 6, ש' 23). נציג צד ג' 2 כבר לא חלק בסופו של דבר בעדותו, על טענת התובעת כי היה בור, אלא שלדבריו, "אני לא אומר שלא היה בור, אני טוען שהיא לא נפלה שם" (פרו', עמ' 6, ש' 24-23).

מר מוסא אטרש, נציג צד ג' 2 הודה לא רק בכך שהבור לא כוסה, אלא גם אישר בעדותו כי צד ג' 2 לא הציבה שלטי אזהרה כדי להתריע על הסכנה: "אנחנו גמרנו את העבודה ונשאר רק האספלט. כשנשאר אספלט לא שמים תמרורים" (פרו', עמ' 6, ש' 27). ואולם, לדבריו, התובעת ידעה על העבודות שביצעה צד ג' 2 במקום, עבודות שבוצעו בסמוך לביתה.

לאחר ששמעתי את התובעת ואת השמאי מטעמה, אני נותנת אמון מלא בגרסתה של התובעת כי הנזקים נשוא התביעה התרחשו בשל כניסתה לגומחה שנחפרה על ידי צד ג' 2, שלא כוסתה כהלכה, ואף לא הוצבו תמרורי אזהרה המעידים על קיומה. עדותה של התובעת לעניין זה נתמכת הן בתמונות, ת/1, הן בהודאתה של הנתבעת כי נציג מטעמה שיצא לשטח אכן מצא שקים בור, והן בעדותו של נציג צד ג' 2 בעצמו אשר הודה בסופו של דבר בקיומו של הבור.

אם ביקשה צד ג' 2 לשכנעני כי הנזקים נשוא התביעה לא נגרמו בשל הבור נשוא התביעה, שומה היה עליה להגיש חוות דעת נגדית. ואולם, משלא עשתה כן, לא ראיתי לפקפק בעדות התובעת ובחוות הדעת של השמאי מטעמה, שנערכה על בסיס בדיקה שבוצעה מספר ימים בודדים לאחר התאונה.

יחד עם זאת, ראיתי לייחס לתובעת אשם תורם משמעותי משום שלא הבחינה בגומחה בעת כניסתה אליה. יש לציין כי מן התמונות, ת/1, עולה כי אין מדובר בגומחה קטנה, אלא בגומחה גדולה, ודווקא משום כך, מצופה היה שהתובעת תבחין בה גם אם התאונה הייתה בשעות הערב.