עתאמנה ואח' נ' רצפבהט מרצפות ומוצרי מלט בע''מ ואח'
|
ת"א בית משפט השלום חיפה |
8453-07
27.10.2010 |
|
בפני : זאיד פלאח |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: מוחמד עתאמנה באמצעות ב"כ עו"ד ר. עתאמנה |
: רצפבהט מרצפות ומוצרי מלט בע''מ באמצעות ב"כ עו"ד ר. קיציס נגד עתאמנה יוסף אחמד באמצעות ב"כ עו"ד אבו טועמה |
| פסק-דין | |
פסק - דין
בפניי תביעה ע"ס 66,862 ₪ בגין אספקת מרצפות מסוג ב' לתובע ע"י הנתבעת, שעה שטופס ההזמנה ציין מפורשות שהמרצפות שנרכשו יהיו מסוג א'. חוות דעת מטעם התובע קבעה, שקיים קימור במרצפות ושמשטחן אינו במישור אחיד, וכי יש צורך בפירוק וסילוק המרצפות, וריצוף השטח של 250 מ"ר מחדש. בתביעתו טוען התובע, שעבודות סילוק המרצפות והריצוף מחדש הינן בעלות של 47,500 ₪, המע"מ הינו בעלות של 7,362 ₪, "עוגמת נפש טרטורים וכו'" ע"ס 10,000 ₪, וחומרים אחרים ע"ס 2,000 ₪.
הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד הרצף, בטענה שהיה עליו לגלות שהאריחים אינם תקינים, ואילו היה עושה כן, היה מונע את הנזק ללא כל עלות.
בהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, שהינו המהנדס דן לופו, ובחוות דעתו מיום 15.2.08 קבע, בין היתר, כי קיימים פגמים בייצור חלק מהאריחים, וכי ניתן היה למזער את הנזק שנגרם לתובע ע"י החלפת האריחים הפגומים באריחים תקניים או בהחזר כספי. בפרק תיקון הליקוי נכתב, שהמדובר בליקוי אסתטי בלבד, וכי הוא מתגלה לעין מיומנת, ואינו מהווה מטרד בטיחותי או תפעולי לדיירי הבית. עוד נכתב, שניתן להסיר את הליקוי ע"י ביצוע ליטוש אבן והברקתה בפוליש, וכי אין צורך בפיקוח הנדסי על ביצוע התיקון.
בישיבת יום 15.7.09 הודיעו ב"כ הצדדים שהגיעו להסכמה, לפיה הנתבעת תבצע את ליטוש המרצפות, ומר דן לופו יבדוק את המרצפות לאחר ליטושן. עוד סוכם כי "לעניין חלוקת העלויות בין הנתבעת לצד השלישי, הנתבעת והצד השלישי יבואו בדברים ויודיעו לבית המשפט באם הושגה ביניהם הסכמה באשר לאופן החלוקה. באם לא תושג הסכמה, יוכרע העניין על ידי בית המשפט בהתאם למסמכים הקיימים בתיק. בפי התובע טענות לגבי חיוב בהוצאות ונזק לא ממוני, לרבות הוצאות ההליך בין הצדדים בינם לבין עצמם ועניין זה יוכרע על ידי בית המשפט לאחר ביצוע התיקון ואישור המומחה מר לופו, לאחר שהצדדים יטענו בקצרה לעניין זה....הסכמה זו היא מבלי שכל מי מהצדדים יוותר על טענותיו כפי שהובאו בכתבי הטענות".
הנתבעת אכן ביצעה את הליטוש על חשבונה, ובחוות דעתו האחרונה של המומחה נקבע, שלאחר הליטוש השתנה מראה הריצוף, וכעת המדובר במשטח אחיד ומבריק. המומחה פירט רשימת פגיעות וקבע שלא ניתן להבחין בפגיעות אלה, ואף לא לחוש את מרביתן בעת מישוש. עוד נקבע שהפגיעות הנטענות ע"י התובע הינן מותרות בהתאם לתקן הישראלי, וכי מטרת הליטוש הושגה.
בישיבת יום 2.6.10 קבעתי, שהליטוש הסתיים בהצלחה, וכי השאלות היחידות שבמחלוקת הינן: חלוקת העלויות בין הנתבעת וצד ג', וגובה ההוצאות והנזק הלא ממוני שנגרם לתובע, ולשם כך שמעתי היום את סיכומי ב"כ הצדדים.
ב"כ התובע טען בסיכומיו, שנגרם לו נזק לא ממוני בסכום של 20,000 ₪, עלות חלקו בחוות דעת מומחה בית המשפט ע"ס, 2,000 ₪, אגרות בית משפט ע"ס 2,000 ₪, עלות חוות הדעת מטעמו ע"ס 3,500 ₪, וביקש להוסיף לכך שכ"ט עו"ד, שישקפו, בין היתר, את העובדה שתיקון הליקוי בוצע בעקבות הגשת התביעה.
ב"כ הנתבעת טען, שבכתב תביעתו ביקש התובע לחייב בגין נזק לא ממוני בסכום של 10,000 ₪, וזאת שעה שבאותו כתב תביעה התבקש פירוק כל המרצפות וריצוף חדש, שהיא פעולה מורכבת הרבה יותר מפעולת הליטוש, על כן ביקש להימנע מחיוב בגין נזק לא ממוני, ולחילופין – לקבוע סכום הנמוך מהסך של 10,000 ₪ הנתבע. ב"כ הנתבעת טען עוד, שמאחר והיה על הרצף לגלות שהמדובר באריחים לא תקינים עוד בטרם ריצופן, ובכך לחסוך בעלויות רבות, ומשלא עשה כן – מוטלת עליו מלוא האחריות בגין הנזק שנגרם. ב"כ הנתבעת ביקש לחייב את התובע ו/או צד ג' בעלויות שנגרמו לו בעקבות ליטוש המרצפות וניהול תיק זה, מאחר והיה על הרצף לגלות את הליקויים בטרם ביצוע הריצוף – עלויות המסתכמות בסך של 30,047 ₪.
ב"כ צד ג' ביקש לדחות את בקשת הנתבעת להטיל עליו אחריות כלשהי, בטענה שהמדובר בליקוי בייצור האריחים וכי לא היה ניתן לגלות ליקוי זה בעת ריצוף האריחים.
כל אחד מב"כ הצדדים הפנה ליתר המסמכים בתיק, והוסיף וטען בע"פ את כל אשר ניתן לטעון למען מרשו, ולעיל הבאתי רק את תמצית הטענות העיקריות.
לעניין הנזק הלא ממוני – צודק ב"כ הנתבעת בטענתו, שבכתב התביעה צומצם הנזק הלא ממוני לסך של 10,000 ₪, וכי באותו כתב תביעה התבקש פירוק הריצוף וביצועו מחדש, דהיינו פעולה הדורשת יותר זמן ומאמץ מהתובע, ועוגמת הנפש האמורה להיגרם לו עולה בהרבה על זו שנגרמה כתוצאה מביצוע ליטוש. איני מקבל את טענת ב"כ הנתבעת לפיה לא נגרם כל נזק ממוני לתובע, במיוחד לאחר ביצוע הליטוש והבאת הריצוף למצב עדיף בהרבה על זה שהיה אמור להיות לולא הפגם בריצוף שחייב את ביצוע הליטוש. מכירת אריחים לקויים לאדם שביקש לרכוש אריחים תקניים גורמת אכן לעוגמת נפש, ובהתאם לסכום שנדרש בכתב התביעה, ובהתחשב בכל הנכתב לעיל, החלטתי להעמיד את סכום הנזק הלא ממוני ע"ס של 5,000 ₪.
לעניין החזר הוצאות המומחים ואגרות בימ"ש – המצב אליו נקלע התובע, ושחייב הגעתו לבית המשפט לקבלת סעדים, הוציא ממנו סכומים שלא היה אמור להוציאם אלמלא אותם הליכים. במצב דברים זה, זכאי התובע להחזר הוצאותיו, והן: החזר אגרות ע"ס 2,000 ₪, החזר חלקו בשכ"ט מומחה בית המשפט ע"ס, 2,000 ₪. בנוגע לשכ"ט המומחה מטעמו, הרי שהוצגה בפניי היום חשבונית ע"ס 3,500 ₪, הנושא תאריך 22.10.10, דהיינו מלפני 5 ימים, וכן העתק מהשיק שנמסר למומחה באותו הסכום, כאשר תאריך השיק הינו ליום 10.12.10. תמוהה הדבר בעיניי, שחוו"ד מומחה התובע, שביצע את עבודתו לפני למעלה מ-3 שנים, לא קיבל כל שכ"ט עד היום, וימים ספורים לפני הדיון מקבל את שכר טרחתו, ועוד בשיק דחוי לחודשיים. הדבר מעלה תהיות, שמא המדובר בשיק שנמסר רק לצרכי בית המשפט, הגם שייתכן ולא, ובמצב דברים זה אני קובע, שיש לזכות את התובע במחצית מהסכום הנטען, דהיינו בסך של 1,750 ₪. סה"כ יש לשלם לתובע בגין החזר הוצאותיו סך של 5,750 ₪.
לעניין חלוקת העלויות בין הנתבעת וצד ג' – מומחה בית המשפט, מר דן לופו, כתב בחוות דעתו הראשונה, שהרצף, דהיינו צד ג', יכול היה למזער את הנזק שנגרם לתובע ע"י החלפת האריחים בתקניים או בהחזר כספי. גם בחוות דעתו האחרונה כתב המומחה: "...בחלק מהאריחים היה פגם ביצור שגרם לעקמומיות, פגם שלא הובחן על ידי הרצף לפני או בזמן הנחת האריחים", כלומר מומחה בית המשפט מטיל אחריות על הרצף מעצם אי גילוי הפגם באריחים. במצב דברים זה, מגיע אני למסקנה, שבניגוד לטענת ב"כ צד ג', היה על הרצף לגלות את הפגם באריחים, לאחר תחילת עבודות הריצוף, עת נוצרו הפרשים גבהים בין האריחים. הפגם באריחים לא היה ניתן לגילוי ע"י הרצף בטרם הריצוף, מאחר ומדובר בהפרשי גבהים מזעריים, הגם שאלה לא היו תקניים. לפיכך, הנני מגיע למסקנה, שאחריותו של צד ג' בגין נזקי התובע הינם בשיעור מחצית מהעלויות והנזק שנגרם.
לעניין חיוב התובע ו/או צד ג' בהוצאות שנגרמו לנתבעת כתוצאה מביצוע הליטוש – מאחר וקבעתי שצד ג' יישא במחצית מהעלויות שנגרמו לתובע, הרי שעליו לשאת גם במחצית ההוצאות שנגרמו לנתבעת כתוצאה מביצוע הליטוש, דהיינו – בסך של 15,000 ₪.
לעניין שכ"ט עו"ד – צודק ב"כ התובע בטיעונו, שיש לחשב את שכר טרחתו לא כפועל יוצא של הסכום שבו תחויב הנתבעת כלפיו, אלא יש להתחשב בעובדה שעבודות הליטוש ותיקון הליקוי בוצעו רק בעקבות הגשת התביעה. במצב דברים זה, הנני קובע, שיש לפסוק לתובע שכ"ט בסך של 4,250 ₪, כולל מע"מ.
סוף דבר- בהתאם לכל המפורט לעיל הנני קובע כדלקמן:
הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,000 ₪, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק דין זה במשרדי ב"כ הנתבעת.
הנני מחייב את צד ג' לשלם לנתבעת סכומים אלה:
מחצית מהסך של 15,000 ₪, שבו חויבה הנתבעת, דהיינו – סך של 7,500 ₪.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|