עת"מ 9251-02-1522 מוחמד טועמה, המוקד להגנת הפרט נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית

עתירה זו, שהוגשה ביום 4.2.15, עניינה מתן היתר כניסה לעותר 1 להיפגש עם אביו הכלוא בישראל, מאז אפריל 2014. ביום 30.3.15 הודיע העותר כי ביום 22.3.15 החליט המשיב להיעתר לבקשתו וליתן לו את ההיתר המבוקש. בהודעה זו ביקש העותר למחוק את העתירה ולפסוק לו הוצאות, זאת מהנימוקים הבאים. במאי 2014 פנה העותר לצלב האדום בבקשה לקבלת היתר ונענה כי הוא מנוע כניסה לישראל. העותר פנה למשיב, באמצעות העותרת 2, ביום 1.12.14, בבקשה לקבלת היתר כניסה לצורך ביקור אביו, אלא שהפעם לא נענה כלל. רק ביום 2.3.15 (לאחר הגשת העתירה) הודיע המשיב לעותר כי לא יוכל לפגוש את אביו הואיל וזה מנוע מלקבל ביקורים בכלא. מידע זה התברר כשגוי. לאחר בקשת העותר כי הדבר ייבחן בשנית, הודיע לו המשיב כי אכן היתה טעות, וכי יינתן לו ההיתר המבוקש. לטענת העותר, לולא היה פונה לבית המשפט, היה המשיב ממשיך ומתעלם מבקשתו לבקר את אביו, אותו לא ראה מזה 10 חודשים.

מנגד, טען המשיב, כי אין לחייבו בהוצאות, בהפנותו את בית המשפט לנוהג שלא לפסוק הוצאות עת עתירה נמחקת בהסכמה, או כאשר היא נמחקת בהתאם להמלצת בית המשפט. כן ביקש המשיב לציין כי בשנת 2014 הונפקו 37,000 היתרי כניסה לישראל, בעוד שרק אחוז קטן של עתירות מוגש בגין אי הנפקת היתרים. המשיב המשיך וטען כי במקרה זה השלשלות העניינים היתה מהירה ביותר וכי תוך חודש מקבלת העתירה במשרדי הפרקליטות הונפק לעותר היתר. קודם להגשת העתירה, טען, החל ממאי 2014 ועד לדצמבר באותה השנה לא הונהגו ביקורי עצורים כשגרה, עקב מבצע "שובו אחים" ומבצע "צוק איתן". לאחר מכן, בדצמבר 2014 התקבלה פניה אצל המשיב לקבלת היתר אשר סורבה, אלא שהוצאת המענה לעותר התארכה בשל עומס עבודה גדול. כן טען המשיב, כי הטעות באשר להיות אביו "מנוע ביקורים" במרץ 2015, נבעה עקב טעות מחשב שטופלה תוך ימים אחדים ממועד גילויה.

מתגובת המשיב עולה כי בעקבות פניית העותר לערכאות, התערבה הפרקליטות בנעשה ודאגה לכך כי תוך זמן קצר לאחר מכן יזכה העותר לתשובה. עוד עולה כי לאחר מתן התשובה נדרש העותר להעמיד את המשיב על המצב העובדתי הנכון, במקום שהמשיב יבצע בעצמו את הבדיקות הנדרשות טרם נתן לעותר מענה בעניינו. סבורני כי הרשויות צריכות להטמיע את הדין, הכולל מתן מענה לאחר בירור העובדות הרלוונטיות וקבלת החלטות במהירות ראויה. לאור התמהמהות המשיב במקרה דנן, שזכתה לתיקון רק לאחר הגשת העתירה, ראוי כי יושבו לעותר הוצאותיו בגין הידרשותו לפנות לערכאות.

עם זאת לאור הטעמים שנתן המשיב לסיבת האיחור בטיפול בבקשת העותר, ראיתי לפסוק את הוצאותיו על הצד הנמוך. המשיב ישלם לעותר הוצאות בסך 2,000 ₪.

בנוסף חלק האגרה יושב לעותר בהתאם לתקנות.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' אייר תשע"ה, 22 אפריל 2015, בהיעדר הצדדים.