עת"מ 8010-08-14 חצב סחר 1993 בע"מ נ' עיריית עכו ואח'

1.בפני עתירה להורות על ביטול או הפחתה של תשלומי הפרשי ריבית והצמדה, שהוטלו על העותרת על ידי המשיבה מס' 1 עיריית עכו (להלן – "העירייה") בגין חיובי ארנונה על נכס שברשותה. חיובי הריבית וההצמדה הוטלו על העותרת לאחר חלוף כ-11 שנים ממועד משלוח הודעת הדרישה המקורית לעותרת, במהלכן התקיימו הליכים משפטיים שכללו הגשת השגות על ידי העותרת, עררים וערעורים מנהליים בנוגע לסיווג הנכס.

רקע והשתלשלות העניינים

2. העותרת הינה המחזיקה בנכס בשטח של 1,500 מ"ר, הממוקם באזור התעשייה של עכו (גוש 18042 חלקה 4 להלן – "הנכס"). הנכס מצוי בתוך מתחם אשר בבעלות חברת "תגל (תעופה) תעשיות גומי בע"מ", בעלת המניות של העותרת וחברת אחות לה. המשיבים הינם עיריית עכו ומנהל הארנונה של עיריית עכו. בשנת 2003 שלחה העירייה לעותרת הודעת דרישה לתשלום דמי ארנונה בגין הנכס (להלן – "הודעת הדרישה"). מאז ועד שנת 2014 התנהלו בין הצדדים הליכי השגה וערר לגבי דרישת התשלום. במוקד המחלוקת עמד סיווג הנכס על ידי העירייה כ"תעשייה" במקום סיווגו כ"מחסן".

3.ביום 20.12.11 החליטה ועדת הערר לענייני ארנונה של העירייה (להלן: "ועדת הערר") לדחות את העררים שהוגשו על ידי העותרת בשנים 2003-2011 (להלן: "החלטת ועדת הערר הראשונה"). בעקבות כך הגישה העותרת ערעור מנהלי לבית משפט זה בטענה כי נפלו פגמים בהרכב הוועדה ובתהליך קבלת ההחלטה. במסגרת עמ"נ 4144-02-12 חצב סחר 1993 בע"מ נ' מנהל הארנונה בעירית עכו (24.09.12), התקבל הערעור במובן זה שהערר הוחזר לדיון בוועדה בהרכב שונה על מנת שתדון מחדש בערר (להלן: "הערעור הראשון").

4.ביום 12.12.13 נדחה הערר שהוגש על ידי העותרת פעם נוספת על ידי ועדת הערר בהרכבה החדש (להלן: "החלטת ועדת הערר השנייה"). בעקבות החלטה זו הגישה העותרת ערעור לבית משפט זה (עמ"נ 12669-02-14 חצב סחר (1993) בע"מ נ' עיריית עכו (23.05.14)) הנדון בפני. בפסק דיני מיום 23.05.14 הוריתי על דחיית הערעור תוך חיוב העותרת בהוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ (להלן - "פסק הדין השני").

5.בעקבות דחיית הערעור בגלגולו השני, שלחה העירייה לעותרת ביום 26.05.14 דרישה לתשלום חוב הארנונה על סך של כ-1.1 מיליון ₪ (סכום הקרן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה) התש"ם-1980 (להלן: "חוק הרשויות לענייני ריבית") (להלן – "החוב")). העותרת מצידה טענה כי אין לחייבה בהפרשי ריבית והצמדה מאחר ויש לזקוף את חלוף הזמן מאז משלוח הודעת הדרישה לחובת המשיבים. לאחר דין ודברים שהתקיים בין הצדדים, הסכימה העותרת לשלם את סכום הקרן נשוא חוב הארנונה שהיה שנוי במחלוקת בלבד ובמקביל הוגשה על ידה העתירה דנן כנגד ההחלטה לחייבה בהפרשי הצמדה וריבית חוקית.

טענות העותרת

6.העותרת טוענת כי אין להשית עליה את הפרשי ההצמדה והריבית על החוב, ולחילופין יש לחייבה בתשלום הפרשי הצמדה בלבד. לחילופי חילופין טוענת העותרת כי עליה לשלם הפרשי ריבית והצמדה בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א- 1961.

7.לטענת העותרת, יש להטיל את מלוא האחריות להתמשכות ההליכים במשך תקופה של שנים על המשיבים ועל ועדת הערר. לטענתה, המשיבים פעלו בניגוד לדין עת העבירו לוועדת הערר ממצאים מסיור שנערך על ידם בנכס מבלי ליידע את העותרת, מה שגרם בסופו של דבר לביטול החלטת וועדת הערר הראשונה (במסגרת הערעור הראשון), ולהתארכות מיותרת של ההליכים. עוד נטען כי וועדת הערר השתהתה יתר על המידה במתן החלטתה. העותרת מתבססת בין היתר על פסק דינה של כב' השופטת ר' רונן בעמ"נ 32429-12-12 כלוף ואח' נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביבי-יפו (24.0.14) (להלן: "עניין כלוף"), במסגרתו נקבע כי במקרים של "התארכות קיצונית של ההליכים" של ועדת הערר יש מקום להפחית את גובה הריבית שמוטל על החייב. כמו כן מתבססת העותרת על פסק דיני בעת"מ 23789-10-12 שחאדה נ' עיריית חיפה (05.02.14) (להלן: "עניין שחאדה"), שם קבעתי כי שיהוי במשלוח הודעה על חיוב ארנונה מצדיק הפחתה של הפרשי הריבית. כמו כן, מאזכרת העותרת את פסק הדין בע"א 1151/00 דוד שטסל ושות' בע"מ ואח' נ' עיריית חיפה (25.02.02) (להלן: "עניין שטסל"), שם נקבע כי יש להפחית את גובה תשלום ריבית הפיגורים נוכח התמשכות הליכי הערר.