עת"מ 7697-10-16 עבד אללה גרבאן ואח' נ' משרד הפנים

בפני עתירה שעניינה הסדרת מעמדו של העותר 2 (להלן: "העותר") בישראל מכוח קשר זוגי נטען עם העותרת 1 (להלן: "העותרת"), שהיא אזרחית ישראלית.הרקע לעתירה:

העותר, אזרח תורכי, נכנס לישראל לראשונה ביום 13.7.95 ברישיון עבודה בתחום הבניין, שתוקפו עמד עד ליום 30.12.95, ומאז נשאר לשהות כשוהה בלתי חוקי עד ליום 6.1.2000, אז יצא מן הארץ. ביום 29.6.2000 נכנס שוב לישראל ונשאר באופן בלתי חוקי במשך כחמש שנים, עד ליציאתו ביום 12.4.2005. ביום 17.5.2005 נכנס העותר פעם נוספת לישראל באשרת תייר שפקעה ביום 17.8.2005 ומאז המשיך לשהות באופן לא חוקי. בנובמבר 2007 הגיש העותר בקשת מקלט שנדחתה על הסף. בקשתו לעיון מחדש נדחתה ביום 25.6.2008 והוא התבקש לעזוב את ישראל עד ליום 9.7.2008, אך לא עשה כן. בחודש פברואר 2011 הגיש העותר עתירה מנהלית (4320-02-11) אשר נמחקה בשל היותה עתירה מוקדמת. גם תביעת אבהות שהגיש העותר (תמ"ש 422402/11) נמחקה בשל חוסר מעש. ביום 21.7.14 הגיש העותר באמצעות בא כוחו בקשה למעמד מכוח חיים משותפים עם גב' פוזיילה בסנדה וביום 4.8.15 סורבה בקשתו לאור התרשמות המשיב כי אין מדובר בקשר זוגי, אלא בניסיון של העותר לקבל מעמד בישראל. העותר התבקש לצאת מישראל בתוך 14 ימים אך המשיך לשהות בארץ באופן לא חוקי. ביום 21.1.16 הגיש העותר בקשה נוספת להסדרת מעמדו מכוח זוגיות, הפעם עם העותרת בתיק דנן. לצורך בחינת הבקשה, ובשל עברו של העותר הכולל שהייה בלתי חוקית התבקשו העותרים להפקיד ערבות בסך 50,000 ₪, על מנת להבטיח יציאת העותר למקרה שתידחה בקשתו. ביום 31.5.16 נערך לעותרים שימוע. המשיב החליט ביום 13.7.16 לדחות את הבקשה מהטעם שלא הוצגו הוכחות לקיום משק בית משותף ולא הוצגו הוכחות לכנות הקשר. כן נכתב בהחלטה כי מהריאיון שבוצע עלו סתירות מסוימות וכי בני הזוג לא יודעים פרטים אחד אודות השנייה.

גם ערר שהגישו העותרים נדחה ביום 7.9.16 מהטעם שעל פי הריאיון שבוצע לבני הזוג עלו סתירות ואי ידיעת פרטים מהותיים אחד אודות השנייה וכן פורטו הסתירות ופערי המידע במסגרת ההחלטה. כן צוין כי לא הוצגו הוכחות משכנעות לקיום משק בית משותף וכנות קשר. צוין כי לבני הזוג אין רכוש משותף או חשבון בנק משותף. עוד צוין בהחלטה כי העותר נוקט בכל האמצעים ומנצל את כל המסלולים האפשריים להשתקעות, וזאת לפי התנהלותו (שהה באופן בלתי חוקי במשך שנים רבות; בקשה למעמד כפליט נדחתה על הסף; בקשה קודמת לחיים משותפים נמצאה פיקטיבית ונדחתה; וגם בבקשה הנוכחית נראה כי הוא מנצל הזדמנות של נישואי בזק פיקטיביים שמטרתם לשמש אמצעי להמשך השתקעות). לכן נקבע בהחלטה כי המהלכים הנ"ל נועדו להכשיר את המשך שהייתו והשתקעותו בישראל ולא לשם בניית תא משפחתי כן ואמתי. כנגד החלטה זו נסבה העתירה.

טענות הצדדים:

העותרים טוענים כי המשיב מערים עליהם קשיים מיותרים ותמוהים, המעלים חשש ליחס גזעני ומפלה כלפי אזרחית ישראלית. נטען כי דרישת המשיב להפקדת ערבות בסך 50,000 ₪ לבחינת בקשת העותרים הייתה חריגה ובלתי מתקבלת על הדעת. כן נטען כי המשיב זלזל בבקשת העותרים כי בשימוע שנערך להם יהיה מתורגמן, למרות שביקשו זאת מבעוד מועד. נטען כי בשל כך יש לערוך לעותרים ראיון נוסף בשפתו של העותר, כאשר הוא מבין את השאלות המופנות אליו. עוד נטען כי המשיב דחה את בקשת העותרים באמירות כלליות ובלתי מחייבות, אשר לא ניתן לתקוף אותן או להבין מה עמד בבסיסן, ובכך חטא לחובתו לנמק החלטותיו. נטען כי המשיב פגע בזכויותיה הבסיסיות של העותרת.

לטענת העותרים, הכירו ביוני 2015 ולאחר מכן התדרדרו יחסיו של העותר עם בת זוגו הראשונה. באוגוסט 2015 נדחתה בקשתו הראשונה של העותר לקבלת מעמד מכוח יחסי זוגיות עם בת זוגו הראשונה. העותר הביע התעניינות בעותרת, נפגש עם אביה וביקש את ידה. בני הזוג החלו להתראות על פי כללי המסורת המוסלמית. כאשר הבינו שמדובר ברגשות אהבה החליטו למסד את הקשר ביניהם. נטען כי ביום 20.10.2015 נישאו העותרים, זאת בהתאם למסורתם והשקפתם הדתית. העותרים טוענים כי על המשיב לאמוד את הבאים בשעריו ולהבין שמדובר בזוג ממגזר שונה בעל מערכת ערכים שונה. נטען כי המשיב לא השכיל להתאים את השאלות שנשאלו בראיון לאופיים של בני הזוג. כן נטען כי במכתב הדחיה אין נימוק או דוגמאות מתוך הריאיון וכי קריאת הריאיון אינה מעלה כל קשר בין התשובות לבין מסקנותיו של המשיב. באשר לידיעת הפרטים זה על זו נטען כי מדובר בזוג נשוי טרי, אשר נמצאים יחד כמעט שנה ומנהלים אורח חיים מוסלמי, וככל שעובר הזמן הם למדים אחד על השנייה פרטים נוספים. עוד נטען כי המשיב לא טרח לבחון את כלל הראיות אשר נמסרו וביסס את מסקנותיו רק על הריאיון.

העותרים טוענים כי החלטת המשיב הינה בלתי סבירה ובלתי מוצדקת וניתנה כדי לדחות את בקשתם של העותרים מבלי להידרש למכלול הראיות המצביעות על כנות הקשר. נטען כי זוהי זכותה הבסיסית של העותרת לבחור לחלוק את חייה עם מי שתמצא לנכון ולמרות שהמשיב ראה פגם בהתנהלות העותר בעבר ובתיק זוגיות קודם, היה עליו לפעול כפי שמצווה בנוהל שלו עצמו ולבדוק לעומק את הבקשה ואת הנסיבות של העותרים ולבחון זוגיותם של העותרים בצורה יסודית. נטען כי אין מקור חוקי לדחיית בקשתם של העותרים. נטען כי העותר אינו חף מטעויות עת התנהל בעבר שלא כדין ושהה ממושכות בישראל שלא כדין, אך עבר זמן רב מאז ויש לבחון את התנהלותם של העותרים כעת, זאת בשים דגש על נטל ההוכחה. נטען כי המצב הקובע הוא המצב נכון להיום ובמהלך התקופה האחרונה, בה קיימו העותרים קשר זוגי ונישאו. נטען כי הוצגו לכך ראיות רבות ועל המשיב לבחון אותן ללא משוא פנים בשל התנהלותו של העותר בעבר. כן נטען כי יש להחיל על בני הזוג נוהל חיים משותפים ולבחון את הקשר כמקובל ובהתאם לנוהל.

המשיב טוען כי לא נפל פגם בהחלטה וכי בקשתם של העותרים נדחתה בשל חוסר ניקיון כפיו של העותר והתנהלותו עובר להגשת הבקשה וכן משום שלא הוכחה כנות קשר הנישואין עליו הצהירו העותרים. נטען כי העותרים מציגים בפני ביהמ"ש תמונה חלקית וחסרה וכי העותר שוהה בישראל באופן לא חוקי למעלה מ-20 שנה (החל משנת 1995 ועד היום למעט מספר חודשים בודדים). נטען כי העותר שם לעצמו מטרה להיכנס לישראל ולהשתקע בה ויש לדחות את העתירה.

עוד טוען המשיב כי נסיבות העניין ומאחר שעסקינן בשהייה חוזרת וממושכת שלא כדין של העותר בישראל תוך עשיית דין עצמית והגשת בקשות חוזרות לקבלת מעמד בישראל, כשהבקשה הראשונה נדחתה לאחר שנמצא שהקשר הזוגי הנטען פיקטיבי ולא אמתי, כל אלו חייבו נקיטת משנה זהירות מצד הגורמים המקצועיים אצל המשיב כאשר הוגשה הבקשה השנייה לקבלת מעמד מכוח זוגיות ולכן העותרים התבקשו להפקיד ערבות בסך 50,000 ₪ על מנת להבטיח את יציאת העותר מהארץ למקרה שתידחה הבקשה.

המשיב טוען כי מועד ההיכרות הנטען עם העותרת התרחש באופן תמוה בעוד שבאותו זמן ניהל העותר הליך להסדרת מעמדו מכוח זוגיות נטענת אחרת עם גב' פוזיילה. נטען כי חודשיים בלבד לאחר שנדחתה בקשתו הראשונה להסדרת מעמד הוא כבר נישא, לטענתו, לעותרת. עוד טוען המשיב כי ביום 31.5.16 נערך לעותרים שימוע, במסגרתו עלו סתירות רבות וחוסר ידע בסיסי של העותרים אחד על השנייה. נטען כי לאור השימוע רצוף הסתירות, התהיות ופערי המידע המשמעותיים בין בני הזוג הוחלט ביום 13.7.16 לדחות את בקשתם. כן נדחה ערר שהגישו העותרים.