אבו שאהין נ' משרד הפנים ואח'

לפניי עתירה מינהלית נגד החלטה שלא לאשר את בקשת העותרת – אזרחית ישראלית בת העדה הדרוזית המתגוררת ברמת הגולן – לוותר מרצון על אזרחותה או לבטלהּ. כן מתבקש להצהיר כי חוק האזרחות, התשי"ב-1952 "אינו חוקתי ביחס לעותרת ולתושבי רמת הגולן בני העדה הדרוזית" וכי הוא סותר, בין היתר, את חוק רמת הגולן, התשמ"ב-1981.

במוקד העתירה בקשתה של אזרחית להסיר מעליה מרצונה את אזרחותהּ. אלא שההסדר הקבוע בס' 10 לחוק האזרחות שעניינו "ויתור על אזרחות" מתנה את אפשרותו של אזרח לוותר על אזרחותו בכך שהוא איננו עוד תושב ישראל או שבכוונתו לחדול מלהיות תושב. תנאי זה אינו מתקיים בעותרת.

רקע עובדתי ותמצית ההליכים עד כה

1. העותרת, ילידת 1998, היא בת העדה הדרוזית ומתגוררת בבוקעתא שברמת הגולן. העתירה הוגשה נגד רשות האוכלוסין וההגירה ונגד שר הפנים (המשיבים).

    

2. ביום 22.10.19, כשהייתה כבת 21 ושמונה חודשים, הגישה העותרת בקשה להתאזרחות לפי סעיף 5 לחוק האזרחות. בבקשה נכללו הצהרות שונות והעותרת צירפה לה מסמכים ואסמכתאות. ב"כתב הסבר" שצירפה לבקשה ציינה העותרת כי היא תושבת הכפר בוקעתא ברמת הגולן, כי בכוונתה להמשיך להתגורר במדינת ישראל וכי היא מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה. בגוף הבקשה עצמה הצהירה הצהרות דומות. לבקשה צירפה העותרת אישור תושבות חתום על ידי המועצה המקומית, אישור חברות בקופת חולים, ואישור תושבות של אביה (הבקשה והמסמכים שהוגשו יחד עמה צורפו כנספח מש/1 לתשובה לעתירה).

    

3. בבדיקת בקשתה של העותרת נמצא כי היא עומדת בכל התנאים להתאזרחות הקבועים בס' 5 לחוק האזרחות.

    

4. בהתאם, ביום 23.12.19 – כחודשיים לאחר הגשת הבקשה – התייצבה העותרת בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה בצפת, הצהירה אמונים למדינת ישראל, חתמה על ההצהרה וניתנה לה אזרחות ישראלית על ידי מתן תעודת התאזרחות (מש/2). העותרת הפכה לאזרחית ישראל.