עת"מ 6588-04-16 שרייר נ' משרד הרישוי ירושלים ואח'

לפני שתי בקשות ביחס להחלטת בית המשפט מיום 17.4.2016, ליתן צו ביניים לפיו המבקש – משרד הרישוי – יחדש את רשיונו של העותר באופן זמני, עד למתן החלטה אחרת.

הבקשה האחת היא בקשת העותר – דמיטרי שרייר – לפי פקודת בזיון בית המשפט. נטען בה כי משרד הרישוי אינו מציית להחלטה ומוסיף לעכב את חידוש רשיונו של העותר.

הבקשה השניה היא בקשת משרד הרישוי לעיין מחדש בהחלטה מיום 17.4.2016 ולחלופין להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה. נטען בה כי לאור מידע חדש, מסמכים ואישורים שהתקבלו לאחר התגובה שהגיש משרד הרישוי לבקשה לצו ביניים, יש מקום לשנות את ההחלטה בדבר צו הביניים.

דין הבקשה לעיון מחדש להידחות.

המסמכים החדשים שצירף משרד הרישוי מלמדים על כך שהעותר פעל לביטול ההליכים בתיק ההוצל""פ ועל כך שביום 30.11.2010 החליטה רשמת הוצאה לפועל לעכב את כל ההליכים כנגד העותר. אין במסמכים שצורפו כדי להצדיק שינוי של ההחלטה ולבטל את צו הביניים.

כידוע, השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להחליט בבקשה לצו ביניים הם שניים: סיכויי העתירה להתקבל ומאזן הנוחות.

משרד הרישוי לא העלה בבקשה לעיון מחדש טיעונים כלשהם הנוגעים למאזן הנוחות. דומה כי בנסיבות העניין, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת העותר, בשל אי הנוחות הכרוכה מטבע הדברים בכך שלעותר לא מתאפשר לחדש את רשיון הנהיגה, רשיון בו החזיק במשך שנים ארוכות, גם בשעה שבמשרד הרישוי היתה רשומה הגבלה על רשיונו.

יצוין כי גם אם צו הביניים הוא צו עשה, מבחינה מהותית מדובר בשמירת מצב קיים ולא בשינוי הסטטוס קוו. עוד יובהר כי מדובר בצו זמני שאינו מייתר את הדיון בעתירה העיקרית, במסגרתה תיבחן השאלה האם התקיימו בעותר – עובר להגשת העתירה ולמתן צו הביניים – התנאים הקבועים בסעיף 172 לפקודת התעבורה. דברים אלה משתקפים גם בעמדתו של העותר (סעיף 13 לתגובתו).

באשר לשיקול בדבר סיכויי העתירה, על פניו ומבלי לקבוע מסמרות לגבי סיכויי ההליך, ובשים לב לאמור בענין מאזן הנוחות, לא מצאתי כי יש בסיכוי ההליך כדי להטות את הכף כנגד צו ביניים. השאלה מה נפקותו של עיכוב ההליכים (בשל צו כינוס נכסים) על ההגבלה שנרשמה במשרד התחבורה על רשיון העותר היא שאלה הטעונה עיון וליבון. לכן שאלת תחולתו של סעיף 172א לתקנות התעבורה על נסיבות המקרה דנן אינה מובהקת. השאלה היא האם מדובר במצב שבו רשיון הנהיגה של העותר לא היה בתוקף במשך תקופה העולה על שנה, כאשר משרד הרישוי לא ביטל את רשיון הנהיגה של העותר על פי ההגבלה, שעוכבה, וכאשר ההגבלה הוסרה (ביום 15.2.2016) לפני שהגיע מועד החידוש (23.2.2016). מכל מקום, אין בבקשה לעיון מחדש נתונים או נסיבות חדשות שמצדיקים שינוי ההחלטה הקודמת, לא לענין מאזן הנוחות (שכלל אינו מוזכר) ולא לעניין סיכויי העתירה.

הבקשה לעיון מחדש נדחית איפוא.

מהטעמים שפורטו לעיל, לא מצאתי גם הצדקה לעכב את ההחלטה מיום 17.4.2016.

באשר לבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, חזקה על משרד הרישוי כי עתה, משהובהר כי ההחלטה אינה מעוכבת, יפעל ללא דיחוי לקיום ההחלטה לחדש את רשיונו של העותר באופן זמני. ככל שהדבר לא יעשה, פתוחה בפני העותר האפשרות לחדש את בקשתו לפי פקודת בזיון בית המשפט.

שאלת ההוצאות תידון בתום ההליך.