עת"מ 61492-01-13 מקונן נ' מדינת ישראל-משרד הבינוי ושיכון

מבוא

1. הסוגיה העומדת להכרעה בעתירה זו היא שאלת מעמדו של העותר בדירה השייכת לדיור הציבורי ומוחזקת על ידו – האם הוא נכנס בגדר מעמד של "דייר ממשיך" בהתאם להוראות חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח – 1998 (להלן: "החוק") או שמא אין הוא נכנס בגדרו. הדירה הוחזקה כדין על ידי אמו המנוחה של העותר עד ליום מותה בשנת 2011. העותר טוען כי התגורר עמה ברציפות לאורך השנים, משנת 1993 ואילך. מכאן, זכותו להמשיך ולהחזיק בה כדייר ממשיך.

2. בעתירתו, משיג העותר על החלטת הוועדה העליונה לאכלוס של משרד הבינוי והשיכון מיום 3.9.12 אשר דחתה את בקשתו להכיר בו כדייר ממשיך (להלן: "הוועדה").

   העובדות

3. העותר, רווק כבן 52. הוא ומשפחתו עלו לארץ מאתיופיה בשנת 1983. בתאריך 4.11.93 קיבלה אמו, גב' יפה מקונן ז"ל (להלן: "המנוחה"), את הדירה מעמידר והתגוררה בה עד יום מותה, בתאריך 9.9.11. במהלך השנים, אחיו נישא ועזב את הדירה ואביו נפטר.

4. בחודש פברואר 2012 דחתה הוועדה את בקשת העותר להכיר בו כדייר ממשיך. בעתירה שהגיש, הסכימו הצדדים על מחיקתה תוך מתן אפשרות לעותר להביא טיעוניו בפני המשיב בשנית עד ליום 16.9.12 (עת"מ 48357-03-12). כן הוסכם כי הליכי הפינוי כנגדו יעוכבו עד חלוף 30 יום ממועד מסירת החלטתו המחודשת של המשיב לעותר, ככל שההחלטה תדחה את בקשתו. עניינו נדון מחדש בפני הוועדה, אשר כאמור, דחתה את הבקשה, או אז חודשו הליכי הפינוי. מכאן העתירה.

   החלטת הוועדה

5. בהחלטה מיום 3.9.12 קבעה הוועדה כי אין במסמכי העותר כדי תמיכה בגרסתו. המדובר בתצהירי שכנים וקרובי משפחה שרוצים בטובתו ואין לייחס להם משקל רב. כך אף ביחס למסמכים נוספים שהציג. עוד ציינה, כי העותר אינו זכאי, על פי נתוניו האישיים, לדיור ציבורי בהיותו רווק. מנגד, משפחות רבות, נזקקות ונתמכות, שמונות נפשות מרובות, ממתינות לדיור הציבורי. לפיכך, "לא מצאה הוועדה מקום לחרוג מהכללים ולהעדיפו על פני המשפחות שאושרו כדין".

6. החלטת הוועדה נסמכת על ביקורי מעגל שנערכו בדירה במהלך השנים 2007 – 2011 מהם עולה, כי העותר הצטרף לדירת אמו בשנת 2010 (טרם יציאתו לביקור ממושך באתיופיה) ומשנת 2011 גר עמה עד ליום פטירתה. כן עולה, כי האם שילמה בתקופה הרלוונטית דמי שכירות כיחידה נתמכת שגרה בגפה, ללמדך כי לא הצהירה על העותר כמי שהתגורר עמה (להלן: "ההחלטה").

   נימוקי העתירה

7. העותר טוען כי החלטת הוועדה לוקה, אינה מנומקת ואינה עומדת במבחן הסבירות. הוועדה התעלמה מראיותיו למגוריו בדירה ברציפות לאורך 20 שנה.