התעוררות בירושלים (ע"ר) ואח' נ' עיריית ירושלים ואח'

במרכז העתירה שבכותרת ניצב נוהל מס' 09.04.11 של עיריית ירושלים שכותרתו "מיזמים ופעולות משותפות". בהתאם לנוהל, עיריית ירושלים מתקשרת עם גופים פרטיים בהתקשרויות חוזיות לביצוע פרויקטים משותפים תוך מימון משותף של העלויות, והכל ללא מכרז. שאלת חוקיותו של הנוהל האמור והסעד הנובע מכך, הם שיעמדו להכרעה בתיק זה.

עיקרי העובדות והשתלשלות העניינים בהליך שבכותרת

1.העותרת 1 היא סיעת "התעוררות בירושלים" במועצת העיר ירושלים (להלן: העותרת). העותר 2 הוא חבר מטעם העותרת במועצת העיר, וכיום משמש כיו"ר העותרת.

מלכתחילה, העתירה שבכותרת הוגשה כנגד עיריית ירושלים (להלן גם: העירייה), וכנגד חברה בשם: "ילו ניהול בע"מ" (להלן: חברת ילו). בכתב העתירה ביקשו העותרים שני סעדים: הסעד האחד נשא אופי פרטני, במסגרתו ביקשו העותרים להורות על ביטול התקשרות קונקרטית מספטמבר-אוקטובר 2021 בין העירייה ובין חברת ילו, אשר ביצועה הסתיים עוד בטרם הוגשה העתירה. ההתקשרות האמורה נערכה מכוחו של נוהל מס' 09.04.11 של עיריית ירושלים שכותרתו: "מיזמים ופעולות משותפות" (להלן: נוהל מיזמים משותפים או: הנוהל). הסעד השני נשא אופי עקרוני, במסגרתו ביקשו העותרים להורות על ביטולו של הנוהל האמור, בטענה לפיה הוא אינו חוקי ומשמש כ"מסלול עוקף" לדיני המכרזים ברשויות המקומיות לצורך העברת כספים ציבוריים מעיריית ירושלים לגופים פרטיים ללא מכרז פומבי.

2.במהלך ניהול ההליך שבכותרת, צומצמה המחלוקת באופן שהסעד הראשון אשר נגע להתקשרות הקונקרטית בין העירייה לחברת ילו, נמחק בהסכמת העותרים. בעקבות כך, חברת ילו נמחקה מן ההליך (החלטות מימים 7.9.2022, 11.9.2022 ו-22.9.2022).

בהמשך ההתדיינות, ובשים לב לכך שבתגובה המקדמית מיום 21.2.2022 עיריית ירושלים טענה כי נוהל מיזמים משותפים מצוי "תחת עינו הפקוחה של משרד הפנים" (שם, פס' 9 ופס' 124), פניתי לצדדים בשאלה מדוע משרד הפנים (להלן גם: המשרד) לא יצורף כמשיב לעתירה. העותרים הותירו את העניין לשיקול דעת בית המשפט. עיריית ירושלים בתגובתה מיום 21.3.2022 הסכימה לצירוף, ואף טענה כי משרד הפנים הוא: "משיב נדרש, ראוי, חשוב ונכון שיש לצרפו". על רקע זה, ומטעמים נוספים שפורטו בהחלטתי מיום 21.3.2022, הוריתי על צירופו של משרד הפנים כמשיב מס' 3 לעתירה.

לאחר שהמחלוקת בעתירה צומצמה לסעד העקרוני שעניינו ביטול נוהל מיזמים משותפים, ולאחר שמשרד הפנים הגיש תגובה בכתב שתמכה בעמדת העותרים בנושא זה, נדרשה עיריית ירושלים להגיש כתב תשובה לעתירה, וזה הוגש ביום 13.11.2022. כמו כן, כלל הצדדים הגישו התייחסותם בכתב לסוגיית הסעד המתאים בנסיבות העניין, וזאת במענה להחלטותיי בתיק מימים 14.11.2022, 21.12.2022 ו- 24.1.2023. יצוין כי בהחלטתי מיום 21.12.2022 נעשה ניסיון להוביל לסיום ההליך בדרך מוסכמת, אולם הניסיון האמור לא נשא פרי.

לאחר הגשת כתב תשובה מטעם עיריית ירושלים, ולאחר שניתנה החלטה אודות קביעת העתירה לדיון לפניי, הגישה העירייה ביום 16.4.2023 בקשה לצירופם של מרכז השלטון המקומי ושל 10 עיריות נוספות כמשיבים לעתירה (להלן: בקשת הצירוף). בבקשה האמורה נטען, בין היתר, כי רשויות מקומיות נוספות בישראל פועלות באופן דומה למודל שמעוגן בנוהל מיזמים משותפים של עיריית ירושלים, ומשכך להכרעה בעתירה הנוכחית יכולות להיות השלכות רוחב משמעותיות באופן המצדיק את צירופם של הגופים המבוקשים כמשיבים לעתירה. בהחלטתי מאותו היום (16.4.2023) ראיתי לדחות את בקשת הצירוף, הן מטעמים דיוניים הן מטעמים מהותיים כמפורט שם. בקשת רשות לערער שהגישה העירייה על החלטתי האמורה, נדחתה בהחלטת כב' השופט ע' פוגלמן בבר"ם 3763/23 עיריית ירושלים נ' התעוררות בירושלים (1.6.2023).

3.ביום 10.7.2023 התקיים לפניי דיון בעתירה. לשאלת בית המשפט בפתח הדיון במעמד הצדדים, הבהירה עיריית ירושלים כי היא עומדת על עמדתה לפיה נוהל מיזמים משותפים הוא חוקי ותקף במתכונתו הקיימת. בתחילת הדיון ביקשה עיריית ירושלים להגיש מכתב מיום 29.6.2023 בחתימת שר הפנים (להלן: מכתב שר הפנים). וזו לשון המכתב:

לכבוד

מר רונן פרץ,