עורכי דין לקידום מנהל תקין נ' הממונה על חוק חופש המידע בועדה המקומית רכס הכרמל ואח'

העותרת מבקשת בעתירתה לבטל את החלטת המשיבים מיום 18.1.17, לפי חוק חופש המידע, ולפיכך להורות על מסירת הסכמי ההתקשרות שבין המשיבה 2 למשיבים 3 ו- 4.

בעתירה קודמת (עת"מ 38053-07-16) הוחלט כי המשיבים ימציאו לעותרת את המסמכים המפורטים בסעיפים 1-4 לעתירה ויפעלו לפי סעיף 13 בחוק לגבי המסמכים המפורטים בסעיף 5 לעתירה. המסמכים המפורטים בסעיף 5, הם המסמכים הנדונים בעתירה זו.

ביום 12.2.17 הודיעו המשיבים 1-2, כי "נוכח התנגדות התובע הפלילי ויועצה המשפטי של הוועדה, ונוכח חוק הגנת הפרטיות, קיבלה הוועדה את התנגדותם והחליטה שאין להעביר לעותרת את פרטי ההתקשרות". העותרת ביקשה מבית המשפט בעתיר הקודמת להורות למשיבים למסור את החלטתם המנומקת או להודיע שזו ההחלטה. בדיון ביום 23.4.17 הודיעו המשיבים 1-2 שזו ההחלטה. בזאת מיצתה העתירה את עצמה.

העותרת פנתה למשיבים 1-2 לשנות החלטתם, ולא נענתה. על כן הוגשה עתירה זו.

העותרת חזרה בעתירתה על חשיבותו של חופש המידע ומתן מידע לאזרח. לטענתה, המשיבים פעלו שלא כדין בכך שרק בעקבות העתירה הקודמת מסרו את המידע המבוקש. אני דוחה טענה זו על הסף. העותרת מיצתה את טענותיה בענין זה בעתירה הקודמת, ומיצוי העילה משמעו שהעותרת אינה יכולה לשוב ולטעון טענות אלה, כאילו לא נדונה העתירה הקודמת, וכאילו לא נפסקו לה הוצאות העתירה הקודמת.

ההחלטה שבה מדובר בעתירה זו היא החלטת המשיבה 2 בדיון ביום 18.1.17, שם הובאה דרישת העותרת, ונמסר לועדה, כי חוק חופש המידע מחייב את הרשות למסור את המידע, אך כשמדובר בענינים הקשורים לצד שלישי, רשאית הרשות לסרב למסור את המידע אם הצד השלישי התנגד לכך מטעמים של הגנה על הפרטיות, וכי בתי משפט הכירו בזכות להגנה על הפרטיות, באי מסירת מידע על שכר טרחה. הועדה החליטה, כי "נוכח התנגדות עורכי הדין וכיוון שהמידע המבוקש אינו רלבנטי לעותרת וזו גם לא נימקה מדוע חשוב לה לקבל את החוזים האישיים הפרטיים של עורכי הדין, הרי נוכח ההגנה על פרטיות עורכי הדין, מקבלת הוועדה את התנגדות עורכי הדין, ומחליטה שלא למסור את המידע הנוגע לחוזים האישיים בין עורכי הדין לבין הוועדה."

המידע שעליו חולקים הצדדים הוא סכומי שכרם של היועץ המשפטי של הועדה המשיבה 2 (המשיב 3) התובע מטעם הועדה (המשיב ). המשיבים הסכימו להעביר לעותרת את הסכמי ההתקשרות של משיבים 3-4, תוך מחיקת הסכומים, אך הצעה זו נדחתה על ידי העותרת, העומדת על קבלת ההסכמים ללא מחיקת הסכומים.

אני דוחה את טענת המשיבים, כאילו העתירה הוגשה בשיהוי. כוונת המשיבים כנראה לכך שהעתירה הוגשה באיחור, לאחר יותר מ- 45 ימים מיום שקיבלו את החלטת המשיבה 2 ביום 12.2.17. ואולם, רק ביום 23.4.17 הסתבר שזו החלטת המשיבה 2, כפי שפורט לעיל. על כן, הגשת העתירה ביום 23.5.17 אינה הגשתה באיחור.

העותרת האריכה בעתירתה מאד בתיאור המטרות של חוק חופש המידע, והחשיבות של המידע לתהליך הדמוקרטי. לא אעסוק בכל אלה משום שהדברים ברורים ומוסכמים, אלא שאם סוברת העותרת שמדובר בזכות מוחלטת, שאינה מאוזנת כלפי שום זכות אחרת, איני מקבל טענה זו. סעיף 1 לחוק חופש המידע תשנ"ח – 1998 (להלן: החוק) קובע במפורש כי:

"לכל אזרח ישראלי או תושב, הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית, בהתאם להוראות חוק זה"