עת"מ 59237-05-15

המבקשת הגישה עתירה ובקשה לצו ביניים ולצו ארעי, לקבוע כי היא – ולא המשיבה 3 – היא הזוכה במכרז שפרסמה המשיבה 1 לאספקה והתקנת מתקני אופניים וגלגיליות. נתתי צו ארעי במעמד צד אחד, והוריתי למשיבות להגיש תגובותיהן. המשיבות הגישו תגובותיהן לבקשה לצו ביניים, והמבקשת הגישה – בלא נטילת רשות – תשובה לתגובותיהן. על כך יצא קיצפן של המשיבות, והן מיהרו והגישו בקשה ל"הוצאת" תשובתה של המבקשת מתיק בית המשפט. על כך הגיבה המבקשת, ובין היתר ביקשה בתגובתה זו רשות, בדיעבד, להגשת תשובה לתגובות המשיבות לבקשה לצו ביניים. המשיבות הגיבו לבקשה זו של המבקשת, ולהלן החלטתי בענין זה, כמו גם ביחס לבקשה לצו ביניים עצמה.

המבקשת מנמקת את בקשתה להגשת תשובה לתגובותיהן של המשיבות בכך, שהמשיבות העלו בתגובותיהן טענות שיקריות שעלולות להטעות את בית המשפט. לטענתה, תשובתה היא קריטית ודרושה לצורך ההכרעה בבקשה לצו ביניים, והיא נותנת מספר דוגמאות.

מבחינה דיונית, אפשר שהגשת תשובה לתגובת המשיב יכולה להיכנס בגידרה של תקנה 20 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, אם נאמר שהשאלה האם רשאי מבקש צו הביניים להגיש תשובה כאמור, לא הוסדרה במפורש בתקנה 9, ועל כן ניתן להחיל את תקנה 20.

אין ספק שאם בית המשפט קובע את הבקשה לצו ביניים לדיון במעמד הצדדים, או אז ניתנת למבקש צו הביניים הזכות להשיב , במהלך הדיון, לתגובת המשיב לבקשה. מדוע אפוא תישלל ממנו אפשרות זו, מקום שביהמ"ש מחליט לדון בבקשה על יסוד הכתובים בלבד, וללא דיון במעמד הצדדים, ומקום שהמבקש מבקש רשות להשיב בכתב, טרם מתן החלטה?

אני סבור כי נתקיימו כל תנאיה של תקנה 20: הגשת תשובה מטעם המבקשת דרושה לצורך ההכרעה בבקשה לצו ביניים, הואיל ובשל אילוצי יומן, בכוונתי להכריע בבקשה לצו ביניים על יסוד הכתובים בלבד, וללא דיון, ותשובת המבקשת בכתב איננה אלא תחליף לתשובה, אותה היתה משמיעה בעל פה, לו היה מתקיים דיון במעמד הצדדים. כמו כן אני סבור כי גם תנאיה האחרים של תקנה 20(א) מתקיימים, ואעיר כי אינני מקבל בשום אופן את הטענה, כאילו מתן רשות למבקשת להגיש תשובה לתגובות, יגרור אחריו גם רשות למשיבות להגיש תגובה נוספת מצידן.

החלת התקסד"א , מכוחה של תקנה 20, יוביל אותנו אל תקנה 365(א) ותקנה 241(ג1) לתקנות, מהן ניתן ללמוד כי בבקשות ביניים ובסעדים זמניים בסדר הדין האזרחי, הגשת תשובה לתגובת המשיב היא דבר שבשיגרה. בהליכים מינהליים הדבר אינו כן, אולם במקרה חריג, שבו מוגשת בקשה מנומקת להגשת תשובה לתגובה, ונראה לבית המשפט שהדבר דרוש לצורך ההכרעה בבקשה לצו ביניים, אינני רואה כל סיבה שלא להיעתר לבקשה.

אני ער לכך שתקנה 20 מדברת רק "בענין שלא הוסדר בתקנות אלה", ועל כן אפשר שהפרשנות לעיל היא דחוקה. גם אם כך הדבר, בכל מקרה, כוחו של בית המשפט עמו, מכוחה של תקנה 36 לתקנות, להרשות לכל בעל דין להגיש תצהיר או מסמך אחר, נוסף על המפורט בתקנות.

סיכומה של נקודה זו, אני מקבל את בקשת המבקשת להגיש תשובה לתגובות המשיבות לבקשה לצו ביניים, ואינני נעתר לבקשה להוצאת תשובה זו מתיק בית המשפט.

לגופה של הבקשה לצו ביניים, אעיר תחילה כי קיימת ככל הנראה שאלה בענין עמידתה של המשיבה 3 בתנאי המכרז. המשיבה 3 טוענת כי היא עומדת בתנאי תקן אמריקאי (שאיננו התקן שנדרש בתנאי המכרז), ואף צירפה את תעודת התקן האמריקאי כנספח ח' לתגובתה, אך נראה לכאורה ומבלי לקבוע מסמרות כי התקן האמור איננו בתוקף, לפי תכתובת דוא"ל שצירפה המבקשת.