עת"מ 5769-11-15 י. יתירוש מסחר ברזל בע"מ נ' עיריית קרית אתא

המבקשת הגישה ביום 2.11.2015 עתירה מינהלית ובה ביקשה להורות על ביטול דרישת חוב בגין היטלי תיעול וסלילה, לחלופין להורות על תשלום קרן בלבד ולהורות על עכוב הליכים עד לסיום הדיון בעתירה, לאחר ששולמה האגרה נקבעה העתירה לדיון.

אזכיר כי לפי תקנה 9 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהלים (סדרי דין) התשס"א-2000 (להלן-התקנות), "בקשה למתן צו ביניים תוגש בנפרד מן העתירה", למעשה לא הוגשה בקשה לצו ביניים בשלב זה.

בחלוף כחודשיים וחצי, ביום 19.1.2016 פנתה המבקשת בבקשה לצו ביניים ובה ביקשה להורות למשיבה להימנע מהליכי גבייה מינהליים עד לדיון בעתירה, לאחר קבלת תגובת המשיבה ומבלי להביע עמדה לגופו של ענין באשר לסיכויי העתירה דחיתי ביום 26.1.2016 את הבקשה.

הבהרתי בין השאר כי השאלה העיקרית לעניין מתן צו ביניים היא שאלת מאזן נוחות, וכי אמור בסעיפים 8-10 לאותה בקשה שאמור לבסס שאלה זו הוא כללי ונעדר פרטים וטעון כללי זה לא מבסס מתן צו לסעד ביניים.

למחרת היום-27.1.2016 הגישה המבקשת בקשה "לביטול ההחלטה" ומשנדחתה הבקשה על ידי, ביקשה המבקשת למחרת היום לראות בבקשה בקשה לצו ביניים חדשה.

אקדים ואבהיר כי הדרך הדיונית בה פועלת המבקשת/העותרת תמוהה בעיניי, בקשה לצו ביניים אינה בבחינת בקשה שניתן להגישה בכל יום. אמנם היא אינה יוצרת מעשה בית דין, אך ככל החלטת ביניים נדרש שינוי בנסיבות כדי להצדיק בקשה חדשה והדבר בולט במקרה זה, בו מוגשת הבקשה ברצף, יומיים לאחר שבקשה קודמת נדחתה ואם לא די בכל אלה, המבקשת אפילו לא טרחה להגיש בקשה חדשה, היא מבקשת לראות את הבקשה לביטול החלטה כבקשה לצו ביניים, שתי בקשות שמטרותיהן שונות ונמוקיהן צריכים להיות שונים.

למרות כל האמור לעיל אתייחס לבקשה האחרונה כאילו היא בקשה ראשונה ואבחן האם עומדת המבקשת בנטל המוטל עליה בקשר למאזן הנוחות, לא אביע גם עתה עמדה באשר לגופה של העתירה אך אזכיר כי בית משפט לענינים מינהליים, בוחן החלטות ופעולות מינהליות, אני לא מבטל חובות או קובע הסדרי תשלום בענין תשלום קרן בלבד והשאלה העיקרית שתתברר בסופו של יום תהיה האם זכאית המשיבה לפעול בהליכי גבייה מינהליים במקרה זה.

עיון בבקשה הנוכחית מראה כי בסעיף 5 טוענת המבקשת טענה כללית, היא מתייחסת לחברה כל שהיא ולטענתה הטלת עיקול על חשבון בנק משמעו גרימת נזק בלתי הפיך ולכן מתקיים לטענתה מאזן הנוחות. לא מוכר לי הכלל הנ"ל והייתי מצפה להצגת נתונים, כגון מתי הוטל עיקול, מה ארע לפעילות המבקשת מאותו רגע, למה המתינה המבקשת מאותו רגע ועד ליום 28.1.16 עת הגישה בקשתה האחרונה ומה מנע להעלות טענות אלו עד אותו זמן. שוב אדגיש אין בבקשה כל התייחסות לנושא מאזן הנוחות מעבר לסעיף 5 ולכן דינה להידחות.

בדרך בלתי ראויה מבחינה דיונית, בחרה המבקשת לצרף לבקשה שכולל טענות עובדתיות שלא הוזכרו בבקשה, כך למשך שוב ברמה כללית ואולי תאורטית נטען בסעיף 7 לתצהיר כי עיקול חשבונות הבנק, עלול לגרום לחילול שיקים דחוים, לשיבוש תשלום משכורות לעובדים וכן להפרת התחיבויות אחרות. אין התייחסות גם בתצהיר לעקול מסוים, לחשבון מסוים או לפעילות מסוימת, לבקשה או לעתירה לא צורפו נתונים באשר לחשבונות בנק, עיקולים או הערכה מטעם מי שמכיר את הנתונים החשבנואים כגון רואה חשבון באשר להנחה הכללית המוזכרת בסעיף 7 לתצהיר.