עת"מ 53519-06-14 המכון האמריקאי לחקר ארץ הצבי בע"מ נ' הממונה על מחוז ירושלים - משרד הפנים

לבית משפט זה הוגשה ביום 26.6.2014 העתירה שבכותרת. התבקש בה להורות למשיב להכיר לעותרת הכרה כ"מוסד דת" וזאת על פי סעיפים 4(א) ו-14 לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938. נטען בעתירה, שהעותרת מנהלת סמינר ללימודי תיאולוגיה ודת נוצריים להכשרת כוהני דת לעבודתם בקהילה הנוצרית פרוטסטנטית. העותרת, כך נטען, היא מוסד דתי לסטודנטים, בעיקר מחו"ל. סטודנטים אלה משתתפים בלימודים כאמור במכון כחלק אינטגרלי ובלתי נפרד כהכשרתם ככוהני דת במוסדות שונים ברחבי העולם.

העותרת ציינה עוד בעתירתה, שעוד בשנת 2006 היא הגישה בקשה לממונה על מחוז ירושלים להכיר בה בהתאם לפקודת הפיטורין – כ"מוסד מתנדב לשירות הציבור". אך בקשה זו נדחתה. בהמשך פנתה העותרת בבקשה להכיר בה כמוסד חינוך אך גם בקשה זו נדחתה (בשנת 2007). העותרת מוסיפה וטוענת שהיא שלחה בשלהי 2007 בקשה נוספת להכיר בה כ"מוסד חינוך" בהתאם לסעיף 4 לפקודת הפיטורין. לפי הטענה בקשה זו כלל לא נענתה. הבקשה האחרונה שהגישה העותרת הייתה ביום 18.11.2013 וזאת "לאור התפתחויות במצב המשפטי הרלבנטי לסמינרים המנוהלים על ידי מוסדות דת". היא ביקשה להכיר בה כמוסד דת המפעיל סמינר. בהחלטה מיום 16.2.2014 – שדחתה את הבקשה – נקבע שהעותרת אינה מוסד העוסק בהכשרת כוהני דת ולכן היא אינה "מוסד דתי" המפעיל "סמינר" לפי הפטור הרלבנטי שבפקודה. ועוד צוין בהחלטה, שאין מקום למתן הפטור היות שהדבר מביא להכבדת נטל הארנונה על תושבי הרשות המקומית ונדרשת לפיכך זיקה בין פעילות המוסד לבין הרשות המקומית (נספח י"א לעתירה). לבסוף צוין בהחלטה, שנושא הזיקה לרשות המקומית תלוי ועומד לפני בית המשפט בדנ"מ 6673/12 עטרת בנות ירושלים נ' משרד הפנים.

סמוך להגשת העתירה התבקשה העותרת בהחלטה מיום 16.7.2014 להבהיר מדוע לא תימחק העתירה בשל שיהוי לכאורי בהגשתה וזאת היות שההחלטה מושא העתירה התקבלה בידי ב"כ העותרת ביום 5.3.2014 ואילו העתירה הוגשה רק ביום 26.6.2014. כך גם בשל העובדה שמהות העתירה היא עניין שמתחדש משנה לשנה על בסיס נתונים עובדתיים עדכניים.

העותרת, בתגובתה להחלטה זו, אישרה למעשה שהעתירה הוגשה בשיהוי לכאורה של כשלושה חודשים אך טענה שחרף זאת מוצדק לברר את העתירה לגופה. כך, במיוחד נוכח פסיקת בית המשפט העליון שתומכת לפי הטענה בעמדת העותרת בכל הקשור להיעדר מקום לתנאי של "זיקה לרשות המקומית". ועוד נטען, שתקופה של שלושה חודשים של שיהוי היא תקופה סבירה לכתיבת עתירה לרבות איסוף החומר המשפטי, הגשת המסמכים הנדרשים, איתור תקציב לתשלום האגרה, קבלת מסמכים הנדרשים למוסדות העותרת וכן הלאה. העותרת אישרה שאמנם מהות העניין היא דבר שמתחדש משנה לשנה אך הוסיפה שגם פניות העותרת לא נענו בזמן על ידי המשיב.

המשיב הגיש כתב תשובה מטעמו שצורף לו תצהיר. התבקש לדחות את העתירה מפאת השיהוי. התבקש גם לדחות את העתירה לגופה שכן העותרת אינה עומדת בתנאים המהותיים לפי הפקודה על מנת לקבוע שאכן מדובר במוסד דתי המפעיל סמינר. ועוד נטען, שדרישת המשיב לזיקה בין פעילות המוסד לרשות המקומית נתמכת בפסיקה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון והעניין תלוי ועומד בבית המשפט העליון בדיון נוסף כאמור בתגובת המשיב שצוינה לעיל.