עת"מ 53159-07-15

בעתירה מבקשים העותרים לתקוף את החלטת עיריית ירושלים להעביר למבנה המכונה "בניין דמירי" שבכפר ג'בל מוכבר את חטיבת הביניים לבנות "אלסלעה" ולפתוח בו גם כיתות של החטיבה העליונה. לטעמם, היה על העירייה לייעד את בניין דמירי לשם פתיחת תיכון עירוני רשמי לבנים בכפר ג'בל מוכבר. במסגרת העתירה התבקש גם צו ביניים שיימנע את העברת חטיבת הביניים לבנות לבניין דמירי עד להכרעה בעתירה.

אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בתגובת עיריית ירושלים לבקשה לצו ביניים ובתגובת משרד החינוך לאותה בקשה, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות על הסף, הן מחמת שיהוי והן לגופה, באשר אין היא מגלה כל עילה להתערבותו של בית המשפט.

• שיהוי

  1. כעולה מן העתירה (סעיף 61), כבר בתחילת חודש מאי השנה הודיעה מנהלת האגף לחינוך הערבי במינהל חינוך בעיריית ירושלים, כי על פי התכנית יועברו 300 התלמידות שבחטיבת הביניים "אלסלעה" לבניין דמירי, ובמקומן ייכנסו למבנה אותו מאכלסת החטיבה עד היום תלמידות בגיל בית ספר יסודי, הצמוד לחטיבה. אלא שעל מנת לקדם פני טענת שיהוי נטען בעתירה (סעיף 62), כי העותרים "לא הבינו כי מדובר בהחלטה סופית" של העירייה, וחשבו כי המדובר בתכניתה של מנהלת האגף לחינוך הערבי שעוד תידון בדרגים שמעליה.

  טענה זו אינה יכולה לעמוד. מעבר לכך שהעותרים מנהלים את ענייניהם מול מנהלת האגף מזה שנים, ולפיכך הבינו הבן היטב כי היא הדרג המוסמך לקבל החלטות, הרי שלא יכולים היו לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין עם הגשת העתירה עד שלהי חודש יולי, כחודש לפני פתיחת שנת הלימודים. חובתם הייתה להזדרז ולעתור לבית המשפט ככל שסברו כי ההחלטה העומדת להתקבל (בהנחה שסברו כי אינה סופית) אינה סבירה.

  2. הנה כי כן, השיבוש החמור לפתיחה מסודרת של שנת הלימודים, העלול להיגרם כתוצאה מן השיהוי הניכר שבהגשת העתירה, די בו כדי להביא לדחייתה.

• לגופו של עניין