עת"מ 52407-10-14

לפניי עתירה נגד החלטת רשות הרישוי, לחייב את העותר בביצוע מבחן עיוני לשם חידוש רישיונו. ההחלטה התקבלה מכוח תקנה 172א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") לאחר שבמסגרת הליכי הוצאה-לפועל (להלן: "הוצל"פ") הוטלה על העותר הגבלה מלהחזיק ו/או לקבל רישיון נהיגה (להלן: "ההגבלה"), בהתאם לסעיף 66א(ט) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ").

ההגבלה הוטלה על העותר לראשונה בהחלטה מיום 21.06.11 במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 01-41394-10-1, ומאוחר יותר בשני תיקים נוספים, זאת על-פי בקשת הזוכים ולאחר שהעותר נמנע מלשתף פעולה עם הליכי ההוצל"פ חרף מכתבי אזהרה שנשלחו אליו. נכון ליום 04.12.14 עמדה ההגבלה בתוקף.

העותר טוען כי לא ידע על קיומה של ההגבלה, ושקיומה נודע לו בדיעבד, רק במהלך שנת 2014. מטעם זה ביקש לבטל את הדרישה לחייבו במבחן עיוני לשם חידוש רישיונו, דרישה שמקורה, כאמור, בהוראת סעיף 172א לתקנות התעבורה, הקובעת כי –

"לא יחודש רישיון נהיגה שלא היה לו תוקף במשך תקופה העולה על שנה אחת אלא אם עמד בעליו בבדיקות ובבחינות כאמור בחלק זה כאילו היה מבקש רשיון נהיגה, ובלבד שרשות הרישוי רשאית לפטור אדם כאמור מהבדיקות ומהבחינות, כולן או מקצתן".

דיון והכרעה

ראשית יש לבחון את שאלת ידיעתו של העותר בדבר קיומה של ההגבלה שהוטלה עליו מכוח חוק ההוצל"פ. לאחר מכן, וככל שהתשובה לשאלה הראשונה תהיה כי העותר לא ידע על ההגבלה, תיבחן משמעותה של אי הידיעה לעניין יישום ההוראה הקבועה בתקנה 172א לתקנות התעבורה.

באשר לידיעה, תעודת עובד ציבור מיום 04.12.14 (להלן: "התעודה") שהוגשה מטעם רשות האכיפה והגבייה מעלה כי ההחלטה הראשונה בדבר ההגבלה ניתנה ביום 21.06.11 (החלטת הרשמת כלנית שפירא ברגמן, לשכת ההוצל"פ בתל-אביב), אולם על-פי נתוני המערכת היא נכנסה לתוקפה רק ביום 08.08.11. ההגבלה הוטלה על העותר לאחר שהוכרז כבעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו ולאחר שהומצאה לידיו אזהרה כבר ביום 25.06.10, כנדרש בהליכי הוצל"פ. עוד ניתן להיווכח, על-פי נתוני מערכת ההוצל"פ, כי ביום בו הוטלה ההגבלה, 21.06.11, נשלחה אל העותר בדואר רשום התראה באשר להגבלה, לכתובתו המעודכנת בתיק ההוצל"פ.