עת"מ 51779-01-14 אדם עבדאללה נ' משרד הפנים

1.מונחת לפניי עתירה התוקפת את החלטת המשיב מיום 22.1.14, הדוחה את בקשת העותר להרחיקו בהעדר מסמכי נסיעה ומורה על הליכי אכיפה כנגדו בהעדר אפשרות להרחיקו.

כפועל יוצא, מבוקש להורות למשיב להסביר מדוע נמנע מהרחקתו של העותר; מדוע אינו מנפיק לעותר מסמכי נסיעה לצורך הרחקתו; מדוע אינו מנפיק לעותר רישיון ישיבה זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 [להלן: חוק הכניסה] עד להרחקתו מישראל.

רקע

2.העותר, יליד 1985 לטענתו, הסתנן לישראל בחודש דצמבר 2008 דרך גבול מצרים. ביום 4.12.08 נערך לו תשאול ראשוני במסגרתו ציין כי נולד בסודן ועזב אותה בשנת 1991, אחיו כבן 18 מתגורר בלוב והוא חבר בתנועת הצדק והשוויון בלוב. על גבי טופס רישום של האו"ם מאותו היום צויין, כי לא זוהה כסודני (נספח ד' לכתב התשובה). ביום 9.12.08 נערך לו שימוע על- ידי ממונה ביקורת הגבולות בו הצהיר, כי הגיע לישראל מטעמים כלכליים וכי התגורר בלוב מגיל 6. הוצאו נגדו צווי משמורת והרחקה.

3.בתקופה שבין פברואר 2009 ועד יוני 2010, הובא העותר לפני בית-הדין לביקורת משמורת לדיונים תקופתיים, ובית-הדין חזר ואישר את צו המשמורת. במסגרת הדיונים טען העותר, בין השאר, כי יש לו תעודת זהות סודנית שהונפקה לו בשגרירות סודן בלוב, אחיו ואביו בלוב וחזר על כי עזב את סודאן כשהיה בן 6.

4.ביום 1.8.10 העותר שוחרר ממשמורת והוא קיבל רשיון ישיבה זמני מסוג 2(א)(5) לחוק הכניסה.

5.ביום 19.2.12 נערך לעותר ראיון ביחידת המסתננים. העותר לא זוהה כסודני אך ניתנה לו הזדמנות להציג מסמכים. ביום 19.3.12, הציג העותר צילום מסמך "תעודת זהות- הערכת גיל", שהתקבל בדואר אלקטרוני מאחיו מלוב. ביום 28.3.12 התקבלה החלטת המשיב הדוחה את בקשת העותר להכיר בו כאזרח סודן. בעקבות פנייה של ב"כ העותר, הובהר כי נערכו לעותר שני ראיונות, כאשר העותר לא הפגין כל ידע לגבי סודן ולא הציג כל מסמך שיש בו כדי לתמוך בטענותיו, ולעומת זאת - נמצאה זיקה ללוב. בקשה לעיון מחדש בהחלטה נדחתה על-ידי המשיב בסוף חודש אפריל 2012.

6.בחודש מאי 2012 הגיש העותר עתירה ראשונה לבית- המשפט לעניינים מנהליים בתל- אביב (עת"מ 2450-05-12), אשר תקפה את החלטות המשיב בעניין זהותו של העותר. ביום 9.10.13 ניתן פסק- דין הדוחה את העתירה (כב' סגנית הנשיא, השופטת גדות) ונקבע, כי העותר לא עמד בנטל להוכיח, ולו לכאורה באמצעות הדואר האלקטרוני שהציג, כי הינו נתין סודן. בנוסף נקבע, כי העותר בילה את מרבית שנות חייו בלוב ואף התפרנס שם למחייתו במשך 18 שנים, כאשר בני משפחתו עדיין מתגוררים שם – ועל כן, צדק המשיב בהגיעו למסקנה כי מירב הזיקות של העותר הן ללוב. בסופו של יום, מצא בית-המשפט כי בעניינו של העותר נערכה בדיקה אינדיבידואלית (לרבות באמצעות שלושה ראיונות שונים) לבחינת זהותו ונמצא כי איננו נתין סודני אלא לובי.

7.ביום 6.11.13 פנה ב"כ העותר אל הגורמים המוסמכים במשיב בבקשה להימנע מנקיטת הליכי אכיפה בעניינו של העותר ולחדש את רישיון הישיבה הזמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה. ציין, כי העותר פנה אל היחידה לעזיבה מרצון על מנת שתסייע לו לצאת ללוב, אולם נענה כי ללא דרכון לא יתאפשר הדבר. ב"כ העותר הודיע כי העותר ישתף פעולה ומבקש לטפל בבקשת העותר לעזיבה מרצון, לרבות הנפקת מסמכי נסיעה ישראליים.

8.ביום 22.1.14 השיבה נציגת המשיב, כי נטל ההוכחה לקביעת נתינות מוטלת על כתפי העותר ועליו להמציא מסמכים המאמתים נתינות של מדינה מסוימת. במידה וברצונו של העותר לצאת מהארץ, עליו לפנות ליחידה ליציאה מרצון ולקדם את עזיבתו. במידה ולא יעשה כן, דינו כדין שוהה בלתי חוקי והוא חשוף להליכי אכיפה. כנגד ההחלטה האמורה של המשיב הוגשה העתירה.

טענות הצדדים והשתלשלות העניינים מאז הגשת העתירה