עת"מ 51687-07-14 MOHAMED YOUSIF IDRIS AHMED נ' מדינת ישראל - משרד הפנים

בפני בקשה למתן צו ביניים להקפיא את הוראת השהייה בעניינו של המבקש ולהימנע מגירושו מן הארץ כיון שהקריטריונים שונו באופן שרירותי בסוף חודש מאי 2014, באופן שאינו הולם את מטרות ותכלית החוק בהיותם בלתי סבירים, שרירותיים ובלתי מידתיים , במיוחד, עת מדובר במבקש מקלט מדרפור, אשר קיימת סכנה ממשית לחייו ולחירותו באם יוחזר למדינת מוצאו.

לחילופין, היה ויקבע כי הקריטריונים חלים על המבקש עדיין הבקשה בעינה עד שתיבדק בקשתו הפרטנית של המבקש לקבלת מקלט בישראל.

על פי הבקשה המבקש יליד 1985, בחבל דרפור שבסודן ונמנה על שבט פור. שבטו של המבקש הם בני הדת המוסלמית אך אינם עבים ומצויים בעימות מתמיד עם השלטון הערבי במדינה. כבר מגיל צעיר נחשף המבקש למקרי רצח של בני שבטו, שבוצעו ע"י הממשלה. המבקש אף חזה ברצח אביו, ובעת האחרונה נכרתה רגלה של אימו במהלך תקיפה. המבקש אף נכלא לשנתיים, ללא משפט. המבקש הצליח להימלט בשנת 2011 למצרים ומשם ביום 25.5.11, הסתנן לישראל.

עם הגיעו של המבקש לארץ הוא הושם במשמורת אך שוחרר בתנאים ואף ניתנה לו אשרת שהיעה מסוג 2(א)(5). האשרה חודשה מעת לעת עד שבחודש יולי 2014 נערך למבקש שימוע, בעקבותיו זומן להתייצב במתקן חולות ביום 11.8.14.

המבקש טוען לסיכויים טובים בעתירה. לעמדתו, הוראת השהיה שהוצאה לו הינה בלתי סבירה באופן קיצוני שכן הקריטריונים לפיהם הוצאה עודכנו בצורה שרירותית ואינם נותנים משקל לכך שלא ניתן להרחיקו כעת למקום מוצאו. המבקש מפנה לפסיקה ממנה עולה כי סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד - 1954 (להלן - "החוק למניעת הסתננות"), המאפשר מתן הוראות שהייה במתקן חולות, חל רק על מסתננים אשר הרחקתם אינה מתאפשרת בשל חוסר שיתוף פעולה מצידם ואינו חל במקרים בהם לא ניתן להרחיק את המסתנן בשל מדיניות אי ההרחקה בה נוקטת ישראל ביחס למדינתו. עוד טוען המבקש, כי הקריטריונים אינם מבחינים בין מקומות שונים בסודן ואינם נותנים את המשקל הראוי לסכנה הממשית הקיימת למסתננים שמוצאם מדרפור, אשר מונעת מהמסתננים לשוב לארץ מוצאם. כן נטען, כי הרחבת הקריטריונים, כך שיכללו גם את המבקש נעשתה באופן שרירותי ובררני ולא ברור מדוע נכלל בהם דווקא הוא ולא אחרים.

לחילופין, טוען המבקש, כי גם אם יקבע, כי הוראת השהיה שהוצאה בעניינו הינה סבירה, יש להימנע מהשמתו בחולות עד לבחינת בקשתו הפרטנית למקלט.

המבקש מוסיף, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו בהתחשב בכך שהוראת השהייה טרם מומשה ובהתחשב בכך ששליחתו כעת למתקן תסב לו פגיעה אנושה ולא יהיה קושי לבצעה עם תום ההליך.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין מקום למתן הסעד הזמני, בהיותו זהה לסעד הסופי המבוקש בעתירה. המדובר בבקשה לצו עשה המבקש לשנות מצב קיים, בו צו השהיה שניתן כבר נכנס לתוקף.

מוסיפה היא, כי סיכויי העתירה הינם נמוכים ביותר, שכן ההחלטה על שליחת המבקש למתקן חולות ניתנה לאחר שנערך לו שימוע בו לא העלה המבקש כל טעם ענייני שיש בו כדי להצדיק מתן החלטה שונה. אין דבר בנסיבותיו האישיות של המבקש שיש בו כדי להצדיק את אי שליחתו למתקן חולות. כמו כן, אין כל אינדיקציה לכך שהמבקש הגיש אי פעם בקשת מקלט, טענה שאף לא נטענה בשימוע שנערך לו, וממילא אין בהגשת בקשת מקלט כדי להשפיע על ההחלטה בדבר השהיה בחולות.