עת"מ 5167-09-15 כהן ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה רעננה,,16

זה להיות בבעלותם המלאה של העותרים, ללא כל זכויות חכירה או כל זכות קנין אחרת לעירייה. זאת מהפן הקנייני. באשר לפן התכנוני, תכנית רע/מק/438/1 בוטלה, כזכור, ועל כן השטחים נושא דיוננו חזרו להיות שטחים לבנין ציבורי, בהתאם לתב"ע רע/166/1.

12.יצוין כי המשיבה והעירייה הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, אולם בהמלצת בית המשפט העליון, הן חזרו בהן מהערעור, והערעור נדחה (13/9/12). בפסק דינו ציין ביהמ"ש העליון "כי דחייתו של הערעור אין משמעה ביטול הייעוד הציבורי של המקרקעין, וכמובן שלמערערות תעמוד האפשרות להתנגד לתכנית שמטרתה תהא לשנות את הייעוד הציבור לייעוד אחר".

13.ביום 13/3/14 הגיש העותר 3 בקשה להיתר לבניית בית מגורים צמוד קרקע על המגרש שבחלקות 32, 494. המשיבה סירבה לקלוט את הבקשה, וזאת מהטעם, שאינה תואמת את ייעוד המגרש (דהיינו – שטח לבנין ציבורי).

על החלטה זו הוגש ערר לועדת הערר לתכנון ולבניה, מחוז המרכז. בערר טענו העותרים כי תכנית רע/מק/438/1 לא בוטלה כדין, בדרך המותווית בחוק התכנון והבניה. אם חפצה המשיבה לבטל את תכנית רע/מק/438/1, היה עליה לפעול באותה דרך כפי שהיא פועלת לאישורה של תכנית (כך קובע סעיף 133 לחוק התכנון והבניה), משמע – היה עליה להפקיד תכנית ביטול, לפרסם את ההפקדה בעיתונות וברשומות, תוך מתן הזדמנות להגשת התנגדויות לתכנית הביטול, ולאחר מכן – לשמוע את ההתנגדויות, לקבל החלטה בדבר מתן תוקף לתכנית הביטול, ולפרסם את הדבר בעיתונות וברשומות. משכל אלה לא נעשו, נטען כי התכנית עומדת בתוקפה עד היום, ועל פיה, ניתן לבנות במגרש זה בית מגורים צמוד קרקע.

ועדת הערר החזירה את הדיון אל המשיבה, על מנת שזו תקיים דיון רציני ומשמעותי בטענות העותרים, ותקבל החלטה.

14.המשיבה התכנסה בענין זה ביום 22/3/15, והחליטה לדחות את הבקשה להיתר, וזאת בהעדר התאמה בין בקשת ההיתר לבין התכנית המאושרת החלה על המגרש (רע/166/1), אשר לפיה, ייעוד המגרש הוא שטח לבנין ציבורי. המשיבה התייחסה בהחלטה לתכנית רע/מק/438/1, שבה שונה ייעוד המגרש למגורים ב', אך ציינה כי תכנית זו בוטלה, עוד בשנת 2009. המשיבה התייחסה גם לפסק הדין שניתן בביהמ"ש העליון ואשר בו צוין כי "דחייתו של הערעור אין משמעה ביטול הייעוד הציבורי של המקרקעין". המשיבה קבעה כי ייעוד המגרש, עפ"י התכנית התקפה, הוא שטח לבנייני ציבור, אם כי מכוח תכנית רע/565/1 ניתן לעשות בו שימוש גם כשטח ציבורי פתוח, אך בכל מקרה, אין הוא מיועד למגורים. המשיבה ציינה גם, כי היא רואה חשיבות רבה בשימור הייעוד הציבורי של המגרש, היינו, שימורו של עץ האקליפטוס העתיק הניצב במגרש. ולסיכום, הבקשה למתן היתר בניה למגורים – נדחתה.

15.על החלטה זו הגיש העותר 3 ערר, וגם בערר זה הטענה היא, כי התכנית רע/מק/438/1 לא בוטלה כדין, ולפיכך עומדת בתוקפה עד היום, ולפיה – ניתן לבנות במגרש זה בניה למגורים.

ועדת הערר סברה כי היא אינה מוסמכת לדון בטענה לפגמים מנהליים בהליך ביטולה של תכנית רע/מק/438/1, וטענה זו על העותר להביא בפני בית המשפט לעניינים מנהליים.

16.בעקבות החלטתה של ועדת הערר, הגישו העותרים את העתירה שבפניי, ביום 1/9/15. הסעדים המבוקשים בעתירה הם כמפורט בפיסקה 1 לעיל.

טענות העותרים

17.הטענה העומדת בבסיסה של עתירה זו היא כי תכנית רע/מק/438/1 לא בוטלה כדין, ועל כן עומדת בתקפה, ולפיכך זכאים העותרים לקבל היתר לבניה למגורים במגרשם. הטענה מבוססת על סעיף 133 לחוק התכנון והבניה, הקובע, כי ביטולה של תכנית ייעשה באותה הדרך שבה נעשה אישורה של תכנית. לפיכך, כך הטענה, חובה היתה על המשיבה לנקוט בהליכים החוקיים הנדרשים לביטולה של תכנית רע/מק/438/1, היינו: להפקיד תכנית ביטול; לפרסם בעיתונות וברשומות את הודעת ההפקדה, תוך מתן הזדמנות להשמעת התנגדויות לתכנית הביטול; לשמוע התנגדויות לתכנית הביטול המוצעת; לקבל החלטה בדבר מתן תוקף לתכנית הביטול; לפרסם בעיתונות וברשומות הודעה בדבר אישורה של תכנית הביטול. המשיבה לא הלכה בדרך המותווית בסעיף 133, לא ערכה תכנית ביטול, לא הפקידה אותה להתנגדויות, לא נתנה לעותרים הזדמנות להתנגד לתכנית כאמור, ולא ביצעה את כל יתר הפעולות כמפורט לעיל, ומכאן שביטול התכנית נעשה שלא כחוק, ועל כן הביטול אינו תקף.

טענת השתק עילה