עת"מ 51578-10-14 דימטרייב ואח' נ' משרד הפנים

לבית משפט זה הוגשה העתירה שבכותרת וזאת ביום 30.10.2014 כאשר במרכזו עמדה החלטת המשיב שבה סורבה בקשת העותרים להיכנס להליך המדורג בהתאם לנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי (נוהל 5.2.0008). בהליך הוגש כתב תשובה וגם התקיים דיון לפניי במעמד ב"כ הצדדים (ביום 15.12.2014). בסוף הדיון נקבע בהחלטה שנוכח תהיות מסוימות בנוגע לתשתית הראייתית שצירפו העותרים לעתירה ושהביאו לרשות המינהלית עובר לקבלת החלטה בעניינם, ניתנת לעותרים האפשרות להגיש לבית המשפט השלמת טיעון ראייתית ומבלי הכרעה באותו שלב אם יש מקום לקבל את השלמת הטיעון לגופה. ניתנה גם זכות תגובה למשיב.

בעקבות זאת הגישו העותרים לבית המשפט השלמת טיעון ראייתית מפורטת ביותר, הכוללת תמונות וכן מסמכים ותצהירים שונים שכל כולם באו כדי לבסס את טענת העותרים שלפיה מדובר בבני זוג שמתקיים ביניהם קשר כן ואמיתי ולכל הפחות כדי ראיות מספיקות לצורך התערבות בהחלטת המשיב.

המשיב הודיע בהמשך לכך לבית המשפט (ביום 3.2.2015) שבנסיבות העניין בכוונתו לזמן את העותרים לשימוע נוסף. זאת לפנים משורת הדין ומבלי להודות בטענה מטענות העותרים ובכלל זה בעניין זכותם להגיש השלמה ראייתית בהליך. התבקש בהמשך לכך למחוק את העתירה בלא צו להוצאות. העותרים הודיעו לבית המשפט, שהם מתנגדים לעמדת המשיב שכן לטענתם הם עוברים שנים של עינוי דין מתמשך כאשר היה מקום לקבל את בקשתם מלכתחילה וכאשר הם עברו תהליך ממושך של מיצוי הליכים. בית המשפט התבקש אפוא לתת החלטה המאפשרת לעותרים להיכנס להליך המדורג וזאת במסגרת ההליך דנן ובלא מחיקתו.

אחר הדברים האלה ובעקבות החלטת בית המשפט מיום 9.2.2015 שקדמה לכך, הבהיר ב"כ המשיב שההחלטה שתתקבל לאחר השימוע הנוסף תהיה החלטה חדשה ועל פי נוהל 5.2.0008. העותרים הגישו תגובה נוספת שבה הם חזרו על עמדתם שלפיה בית משפט זה מתבקש שלא למחוק את העתירה ולתת צו לרשות המינהלית המורה על כניסת העותרים להליך המדורג. לחלופי חילופין ביקשו העותרים שהשימוע שייערך להם יהיה בלב פתוח ובנפש חפצה תוך שהרשות המינהלית תשקול את כל המסמכים והראיות שהוגשו לבית המשפט וכן שתישמר זכותם לפנות לבית המשפט אם יהיה בכך צורך.

לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי, מסקנתי היא שאכן יש למחוק בעת הזו את העתירה תוך מתן האפשרות לרשות המינהלית לערוך שימוע נוסף לעותרים ולקבל החלטה חדשה בהתבסס על כלל נסיבות העניין וכל החומר המצוי לפניה. כפי שצוין כבר לעיל במהלך הדיון עצמו, והדברים עולים הן מפרוטוקול הדיון והן מן ההחלטה שהתקבלה בסופו, התשתית הראייתית שעמדה לפני בית המשפט מטעם העותרים הייתה חלקית והעותרים הגישו ראיות חדשות רבות לאחר הדיון. במצב דברים זה, ולאחר שהמשיב הודיע שהוא יערוך לעותרים שימוע נוסף ויקבל החלטה חדשה, אין מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת כשהיא מתייחסת להחלטה קודמת שהתבססה ממילא על תשתית עובדתית אחרת ועל מסמכים אחרים. ויצוין, שמאז השימוע האחרון שנערך לעותרים (הראיון השלישי שהיה ביום 30.7.2013) חלפו כמעט שנתיים ימים. ובנסיבות אלה גם לחלוף הזמן יכולה להיות משמעות כאשר השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא שאלת כנות הקשר בין העותרים. גם מטעם זה, ראוי הוא בנסיבות המקרה לאפשר לרשות המינהלית לקבל החלטה חדשה שלא בין כתלי בית המשפט ושלא במסגרת עתירה תלויה ועומדת המתייחסת להחלטה קודמת שממילא לא תיוותר על כנה ותוחלף בהחלטה חדשה (תהא תוצאתה אשר תהא – ומבלי שאביע בשלב זה עמדה בנדון).

ויודגש עוד, שכבר במהלך הדיון שהתקיים לפניי הומלץ לרשות המינהלית להחזיר את העניין לשימוע נוסף, אך הרשות המינהלית הודיעה באותו מעמד שהיא לא מוכנה לעשות כן ורק לאחר הדיון ולאחר שהוגשו הראיות הנוספות מטעם העותרים, הרשות המינהלית שינתה את עמדתה. הדברים מצוינים שכן ברור ממהלך הדיון שנערך, כמו גם מן הקשיים שעלו מטיעון העותרים שכך או כך בנסיבות המקרה החזרת העניין לרשות המינהלית לשם קבלת החלטה חדשה הייתה העניין המרכזי שעמד על הפרק וזאת בין היתר נוכח טענות העותרים עצמם לעניין אי בירור התשתית העובדתית כמו גם הקושי שעלה בדיון עצמו בעניין היעדר ראיות להתרשמות המראיין מן השימוע.