המפעל זיהם ונקנס – הקנס לא יבוטל

עתירה זו מכוונת נגד החלטת המשיב – המשרד להגנת הסביבה מיום 4.5.2014. בהחלטה זו הושת על העותרת עיצום כספי בסך של 703,680 ₪ וזאת בהתאם לסעיף 14ד לחוק החמרים המסוכנים, תשנ"ג-1993. בעתירה התבקש לבטל את דרישת התשלום כולה או לחלופין לתת צו שלפיו יופחתו עוד 20% משיעור העיצום בהתאם לסמכות הקיימת בדין.

רקע רלבנטי

העותרת היא יצרן של מערכות לחימום מים. בידה היתר רעלים של המשיב. לאחר סיורים שנערכו במפעל; היתר רעלים חדש שניתן לעותרת שנקבעו בו תנאים; תכתובות בין הצדדים; ומהלכים נוספים (שיפורטו בהרחבה להלן בהקשר הרלבנטי), הוצאה לעותרת התראה והזמנה לשימוע בגין ליקויים שונים ביחס להיתר הרעלים והתנאים שנקבעו בו. לאחר השימוע, שגם אליו נידרש בהמשך, התקבלה ההחלטה מושא העתירה.

ההחלטה משיתה על העותרת ארבעה עיצומים כספיים בגין ארבע הפרות נטענות שאלו הן: ראשית, אחסנת גלילי גז פחמן דו חמצני דחוס ללא הגנה מקרינת שמש ישירה; שנית, אי הגשת תוכנית להפחתת הסיכון הנשקף מהמפעל ל"רצפטורים ציבוריים" – לאישור הממונה, או לחלופין הגשת תצהיר המאמת את העובדה בדבר עמידת המפעל ב"קריטריון הקבילות" (המונחים יוסברו להלן); שלישית, אי עמידה בלוחות זמנים לביצוע סקרים להערכת זיהום קרקע; רביעית, אי שילוט מתקני אחסון רעלים. נציין עוד, שכחלק מההחלטה הופחת העיצום הכספי בשיעור של 20% וזאת בהתאם לסמכות הקיימת בידי המשיב בהתאם לתקנה 2א(1) לתקנות החמרים המסוכנים (הפחתה של עיצום כספי), תש"ע-2010). עם זאת נדחתה בקשת העותרת להפחתה נוספת בשיעור של 20% בהתאם לתקנה 2א(4) לאותן התקנות.

העתירה

בעתירה מפורטת שהוגשה לבית משפט זה וכן בהשלמת טיעון בעל פה שהתקיימה לפניי, באו טענות רבות מטעם העותרת נגד החלטת המשיב. נטען שהמשיב לא פעל בהתאם לנוהל הרלבנטי (ע/12 שלעניין הטלת עיצומים כספיים) ובמובן זה שלא הופעל שיקול דעת כראוי בעניין מהות ההפרה; משך ההפרה; חומרתה; ידיעת המפר; ואם מדובר בהפרה חוזרת או נמשכת. לפי הטענה, המשיב התייחס לכל ההפרות ככאלו בלא יצירת מדרג ביניהן ובלא שקילת השיקולים שסביב אותן הפרות.