עת"מ 50691-07-14 גינדה נ' משרד הפנים

הרקע לעתירה ולבקשה לצו ביניים:

העתירה הוגשה נגד הוראת שהייה אשר הוצאה לעותר/המבקש על ידי המשיב לפיה התבקש העותר/המבקש להתייצב במרכז השהייה הפתוח למסתננים "חולות" בהתאם להוראות תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד – 1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות") והנהלים שקבע המשיב לצורך יישום התיקון לחוק. ביחד עם העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים במסגרתה מבוקש לעכב את השמת העותר במתקן השהייה ולחדש את האשרה הזמנית שהייתה בידו טרם מתן הוראת השהייה במתקן. כן התבקש צו ארעי במעמד צד אחד ובקשה זו נדחתה בהחלטתה של כב' השופטת וילנר מיום 28.7.14.

העותר, נתין אריתריאה, יליד 1973, נשוי ולו חמישה ילדים (אשתו וילדיו נשארו באריתריאה) הסתנן למדינת ישראל בשנת 2008. מפרוטוקול שמיעת טענות שוהים בלתי חוקיים מיום 23.7.08 עולה כי העותר הצהיר שבא לישראל כי אין חופש בארצו. טען שיש לו אישה ו-3 ילדים והוא רוצה שהם יבואו לישראל. הוא רוצה עבודה. אין לו משפחה בישראל. בתחילה הוצא לו צו הרחקה והוא הושאר במשמורת וביום 21.8.08 הוא שוחרר ממשמורת בכפוף לתנאים.

בהתאם למדיניות שהייתה נהוגה באותה עת קיבל העותר רישיון שהיה זמני, שהוארך מעת לעת בהתאם למדיניות. לאחר שינוי מדיניות הממשלה באשר לטיפול באוכלוסיית המסתננים וההחלטה על הפניית מסתננים למרכז השהייה, זומן העותר להתייצב בלשכת המשיב ביום 23.6.14, כאשר בזימון צויין כי בכוונת המשיב להוציא הוראת שהייה. עם התייצבותו בלשכת המשיב נערך לעותר תשאול ממנו עלה כי הוא עונה על הקריטריונים לזימון מסתנן למרכז השהייה ונמסרה לו ההחלטה המורה לו להתייצב במתקן השהייה לא יאוחר מיום 27.7.14. נגד החלטה זו הוגשה העתירה.

יצויין כי העותר טען במסגרת התשאול שיש לו אישה וילדים באריתריאה, שהוא סובל ממחלת האסטמה והינו נוטל תרופות בגינה כאשר יש לו התקפי אסטמה, אך לא היו בידיו מסמכים המעידים על מצבו הרפואי. עוד ציין כי הוא עובד בסופרמרקט וכי הגיש בקשה למקלט בשנת 2008 כאשר שהה בקציעות. הוא פירט כי הגיע לישראל בעקבות הבעיות באריתריאה, היה חייל במשך 10 שנים והוא הגיע לישראל כדי להציל את הנפש שלו וגם לפרנס את ילדיו שנמצאים באריתריאה.

טענות המבקש בבקשה לצו ביניים:

המבקש טוען כי ההחלטה בעניינו התקבלה ללא שקדם לה הליך מנהלי תקין ומבלי שנלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות. נטען כי נסיבותיו האישיות מלמדות כי כניסתו למתקן תסב נזק לו ולאחרים, לרבות בני משפחתו ומעסיקו שהוא עובד אצלו במשך כשנה. נטען כי אין כל הצדקה להכניס למתקן אדם שכבר השתלב בשוק העבודה הישראלי.

כן נטען כי בטרם זימון המבקש למתקן השהייה נערך לו תשאול שאינו מהווה שימוע כדין, אלא שאלון קצר שנועד לצרכי תיעוד פרטים אישיים בלבד ובכך נפגעה זכותו לטיעון בהליך שנועד לשלול חירותו. נטען כי העדרו של הליך מנהלי תקין טרם מתן החלטה הפוגעת במבקש בצורה ממשית הינו פגם חמור, בלתי סביר ובלתי מידתי המצדיק את ביטול ההחלטה.

המבקש טוען כי נמלט ממדינתו על רקע גיוסו לצבא בכפייה ובריחתו מהצבא אשר גרמה לסיכון חייו, זאת לאחר שנכלא בתנאים תת אנושיים ועבר עינויים קשים. כן נטען כי המבקש עובד ושליחתו למתקן השהייה תפגע הן בו והן בבני משפחתו השוהים במדינתו ובמעסיקו הנוכחי. נטען גם כי המבקש סובל מבעיה רפואית המצדיקה אי שליחתו למתקן השהייה.

נטען כי המבקש הוא מבקש מקלט שבקשתו טרם הוכרעה ולמבקש סיכויים טובים להיות מוכר כפליט לאור נסיבות חייו, היות ועל פניו הן ממלאות אחר הקריטריונים להגדרת פליט באמנת הפליטים.