עת"מ 5061-07-15 צביח ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא העמקים ואח'

המחלוקת

1.העותרים הינם בעלי זכויות במקרקעין שבאזור התעשייה של כפר כנא, בו מצוי מפעל שלהם לייצור ולסחר במוצרי בטון (להלן: המפעל).

2.בשנת 1996 אושרה תכנית מתאר ג/11558, בה נכללה סלילתה של דרך באזור התעשייה. בשנים 2003, 2013 ו-2014 הופקעו חלקים ממקרקעי העותרים, על מנת לאפשר את סלילתה של הדרך. לאחר שהחלה עבודת הסלילה פנו העותרים לבית משפט השלום בבקשה ליתן צו מניעה קבוע (וזמני), שיאסור על המשך עבודת הסלילה. במקביל הגישו את עתירתם שלפניי, ובה הם מבקשים לצוות על ביטול ההפקעה וביטול הדרישה לפינוייָם מן הקרקע, הכל על מנת לעצור את סלילת הדרך. בין לבין נדחתה תביעתם בבית משפט השלום.

3.בבסיס העתירה עומדת טענת העותרים, לפיה לא ידעו על ההפקעה, ולכן לא ניתן בידיהם להשמיע את טענותיהם כנגדה. אילו ניתן להם להשמיע את דברם, היו מתנגדים להפקעה, כך העותרים, כיוון שהיא נסמכת על תכנית משנת 1996, שהמשיבות לא עשו דבר משך שנים על מנת לממשה. במרוצת השנים נשתנה המצב בשטח, ומפעלם של העותרים הוקם על המקום בו אמורה להיסלל הדרך, והכל לפי היתר בניה שנתנה להם המשיבה 2 (להלן המשיבה או המועצה). כיוון שכך מנועות המשיבות מלממש את סלילתה של הדרך שעל פי התכנית משנת 1996, שאם יינתן בידיהן הדבר, תחצה הדרך את המפעל ותפגע בו אנושות.

4.המשיבות טוענות לשיהוי ניכר בהגשתה של העתירה, ונוסף על כך הביעו את התנגדותן לעתירה גופה.

ככל הנוגע לשיהוי הן טוענות, כי ביום 25.10.13 פורסמה תכנית ההפקעה, והעותרים קיבלו מהן הודעה עליה עוד ביום 12.7.14. העתירה הוגשה כשנה אחר כך (2.7.15). מכאן השיהוי העצום, שלא ניתן לו כל הסבר. בינתיים החלה סלילתה של הדרך, והיא מצויה בשלב מתקדם, כאשר כל שנותר להשלמתה הוא מקטע אחד העובר במקרקעין מושא העתירה. הואיל וכך, כך המשיבות, דין העתירה להסתלק על הסף, משמע משום השיהוי בהגשתה.

5.לגופה של עתירה טוענות המשיבות, כי היו אלה העותרים שיזמו את תכנית המתאר משנת 1996, וממילא לא הביעו התנגדותם לה, והרי הדרך המדוברת היא חלק בלתי נפרד מתכנית זו. לגופה של דרך הן טוענות, כי היא עתידה לשמש ציר תנועה חשוב, לרווחת הציבור בכלל, והעותרים בפרט. בתכנונה נשקלה הגישה לאזור, עומסי תנועה, בטיחות וכל כיוצא באלו שיקולים הצריכים בתכנונה של דרך.

6.נוסף על כך כופרות המשיבות בכך שהדרך עוברת בתוך המפעל, כפי שאושר בהיתר הבניה שניתן בעת הקמתו. בהיתר הבניה לא תוכנן המפעל לקום על הדרך המדוברת, כי אם לצידה, ואם הרחיבו העותרים את פעילות המפעל לשטחים נוספים, הם עשו כן שלא לפי היתר בניה, ואם פלשו אל תוך תוואי הדרך המתוכננת, אין להם להלין כי אם על עצמם, כך המשיבות בתשובתן לעתירה.

שיהוי

7.ראינו את טענת המשיבות לסילוקה על הסף של העתירה, משום השיהוי בהגשתה, שכן דבר קיומה של העתירה נודע להם, לכל המאוחר, בחודש יולי 2014, בעוד שהעתירה הוגשה כשנה אחר כך, ביולי 2015.

8.מן הדברים ששטחו בפניי בעלי הדין עולה, כי עוד ביום 10.6.2014 פנה ב"כ העותרים במכתב למועצה, והביע התנגדות נחרצת לכל "פעולה או תכנית או התחייבות או הצהרה ו/או לכל דיספוזיציה, מצד הרשות ו/או מי מטעמה, שעלולה לפגוע בחלקות הנ"ל", כשהוא מתאר את הנזק העתיד להיגרם לעותרים ולעובדי המפעל כתוצאה מסלילת הדרך. כחודש לאחר מכן, ביום 12.07.2014, הוזמנו העותרים למשרדי המועצה ל"דיון בפיתוח הכבישים באזור התעשייה", דיון שהתקיים ביום 12.7.14.

כעולה מן הדברים הללו, דבר קיומה של ההפקעה, והדרישה לפינוי הקרקע לשם תפישתה בידי המשיבות, ידוע היה לעותרים לכל המאוחר ביום 12.6.2014, ואם כך הוא, כי אז יש לומר על העותרים, כי הם השתהו עם הגשת עתירתם משך למעלה משנה.

9.את הטעם לעיכוב בהגשת העתירה תולים העותרים בהבטחה שנתנה להם בשעתם המועצה, לפיה היא תבחן תוואי חליפי לסלילת הדרך. תמיכה בהסבר זה הם מבקשים לראות במכתבים שהעותרים הפנו למועצה, מהם ניתן להיווכח כי הם לא שקטו על השמרים, ומכאן שאין שיהוי בהגשת עתירתם.

10.ובכן תחילה אומר, כי אפילו היה ממש בדברים הללו שפורשים העותרים, היה עליהם להגיש בקשה להארכת המועד להגשת העתירה, ואת זאת הם לא עשו. ואפילו היו עושים כן, מבוקשם לא היה ניתן להם. עניין לנו בשיהוי עצום של שנה לכל הפחות, שיהוי המתעצם נוכח העובדה, כי עבודת הסלילה כבר החלה, ועיכובה עשוי לגרור אחריו נזק רב לציבור המשתמשים בדרך המיועדת. אין בידי לקבל גם את ההסבר שבפי העותרים, לפיו בישיבה מיום 12.7.14 שנתקיימה עם נציגי המועצה הובטח להם כי יקבלו לידיהם חומר תכנוני על מנת לאפשר להם הגשת הצעה לחלופות לתוואי הדרך, בטרם תחל עבודת הסלילה. ההתכתבות שהתנהלה בין הצדדים לאחר אותה ישיבה מלמדת היפוכה של מסקנה. כך, יומיים לאחר הישיבה מיום 12.7.14 פנתה המועצה לעותרים והודיעה על כוונתה לתפוס את המקרקעין, על מנת להתחיל בעבודת הסלילה. מכתבים דומים נשלחו גם בימים 20.05.2015 ו-24.06.2014, ובהם דרישה מפורשת לפינוי המקרקעין.

מכתבים אלה, שנשלחו לאחר אותה ישיבה בה נטען כי הובטח דבר מה לעותרים, מלמדים כי לא ניתנה להם כל הבטחה שכזו. נוסף על כך, במכתבי תשובה שהפנו העותרים למשיבה לא מצינו מחאה על כי המועצה הפרה הבטחה שלה כלפיהם, ללמדך כי לא ניתנה כל הבטחה.

יתרה מזו, אפילו אניח, לשם הדיון, כי הבטחה שכזו ניתנה, הרי שמשנשלחו המכתבים הללו היה על העותרים להבין כי המועצה חזרה בה, ולכן היה עליהם להגיש את עתירתם, ולא להמתין עוד כשנה עד להגשתה.

את כל אלה יש לראות על רקע ההלכה, לפיה התכתבות עם הרשות אינה עוצרת את מרוץ השיהוי (בג"צ 2979/09 מפעלי אנקורי (1971) נ' משרד החינוך (24.11.2010)).

לכל אלה אוסיף, כי ביום 6.8.14 הגישו העותרים את תביעתם האזרחית בבית משפט השלום, בה הם טענו כנגד סלילת הדרך. הגשתה של התביעה מלמדת כי גם העותרים סברו, כי המועצה אינה נאותה עוד להמתין עם סלילת הדרך, ועומדת בניגוד לטענה שהם משמיעים היום כאילו הובטח להם כי הדרך לא תיסלל עד כי ייבחנו תוואי דרך חליפיים.

11.סיכומה של סוגיה, העותרים השתהו שיהוי ניכר בהגשת תביעתם, שיהוי של כשנה, אותו יש לראות על רקע העובדה, כי העתירה מבקשת לעצור את סלילתה של דרך, המצויה בשלב סופי של העבודה, עיכוב העשוי לגרור אחריו פגיעה בציבור המשתמשים בדרך המיועדת, ולנזק כספי לכל העושים במלאכת הסלילה. דין העתירה להסתלק, אפוא, משום השיהוי בהגשתה.