עת"מ 49897-06-13 ויס נ' הממונה על חוק חופש המידע במשרד המשפטים ואח'

בפניי בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. בהסכמת הצדדים, התקיים הדיון בבקשה בפניי.

1. לטענת המבקש, הוא העותר בתיק שבכותרת, הפרו המשיבים ציווי שבפסק הדין בתיק (4.3.15), והוא להעביר לעותר את כל ההחלטות של המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, ביחס לתיקים שעניינם חופש ביטוי, וזאת ביחס לתקופה מיוני 2005 ועד יוני 2008.

2. דין הבקשה להידחות. אבאר בקצרה את שיקוליי.

3. יש ממש בטענת העותר, כי בפסק הדין בהליך שבכותרת אכן ניתן ציווי אופרטיבי כנטען (ראו פסקה 32 לפסק הדין). שלא כטענת המדינה, לא מדובר בציווי המורה על מסירת רשימה של תיקים הכוללת נתונים שונים, כי אם מסירת ההחלטות עצמן. הדבר עולה בבירור מפסק הדין ומן ההנמקה לו, בה נדרשתי ל"הפקת ההחלטות האמורות", כמו גם "לניכושו של מידע חסוי המצוי בהן" (בפסקה 23 לפסק הדין).

4. ברם, בפסק דינו של בית המשפט העליון בהליך ערעורי שיזמה המדינה (עע"מ 2668/15), נקבע בהקשר לסעד זה כי בא כוח העותר "הודיענו שלמעשה הדבר תיאורטי כיום, שכן הוא כבר זכאי לחומרים הללו בהליך אחר של עתירה מינהלית .... נראה לנו כי בקבלת החומר באותו הליך ימוצה הנושא, וככל שיש מחלוקת פרטנית, תיפתר בגדרי אותו הליך. בכך, לשיטת המשיב עצמו, איננו גורעים מהכרעתו האופרטיבית של בית המשפט קמא, אך אין דרכנו לעסוק בעניין תיאורטי, מקום שהנושא לגופו אמור לבוא על תיקונו בהליך אחר" (בפסקה ח' לפסק דינו של בית המשפט העליון). ההליך האחר הנזכר בדברים הינו עת"מ 1495/09, אשר אין חולק כי בגדריו נתבקשה רשימת החלטות לעניין העמדה לדין, ובית המשפט הורה על מסירתה. מתיאור זה עולה, כי על יסוד דבריו של בא כוח העותר בדיון בבית המשפט העליון (ראו בעמוד 10 לפרוטוקול הדיון, "אנחנו כאן בדיון תיאורטי לחלוטין ואין נפקות מעשית כי אותם 400 [תיקים – ע.ש.] שמדברים עליהם ממילא צריכים לתת אותם בעתירה המינהלית השנייה"), ראה בית המשפט העליון את הציווי שניתן בעת"מ 1495/09 כממצה את הנושא, וכמייתר את הצורך בדיון לגופו של עניין בערעור בפסק הדין שבכותרת.

5. המבקש נתלה בהקשר זה באמירה בפסק דינו של בית המשפט העליון, כי "בכך, לשיטת המשיב עצמו, איננו גורעים מהכרעתו האופרטיבית של בית המשפט קמא". ברם, אין לנתק אמירה זו מן ההקשר הכולל בה נאמרה, המלמד, בבירור, על כך שעל יסוד דבריו של בא כוח העותר עצמו, קבע בית המשפט העליון כי התייתר הצורך בדיון בסעד שניתן בפסק הדין בהליך שבכותרת, נוכח הסעד שניתן בעת"מ 1495/09 הנ"ל.

6. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי ברמת הוודאות הנדרשת בהליך מעין פלילי לפי פקודת בזיון בית המשפט, כי בנקודת הזמן הנוכחית עומד בעינו הציווי האופרטיבי אשר לשם ביצועו הוגשה הבקשה הנוכחית. בכל מקרה, עמדת המדינה כי די במסירת טבלה הכוללת את הנתונים הרלוונטיים אודות ההחלטות בעניין העמדה לדין, משקפת פרשנות סבירה של פסק דינו של בית המשפט העליון. בנסיבות אלה, אין מקום למתן סעד לפי פקודת בזיון בית המשפט, שהוא סעד קיצוני, השמור למצבים בהם סעד אחר לא יסכון.

7. התוצאה של כל האמור היא, כי הבקשה נדחית. נוכח האפשרות, כי המבקש יזם את ההליך הנוכחי בשל אי בהירות מצדו ביחס למצב המשפטי שנוצר, איני עושה צו להוצאות בהליך זה.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ו, 07 יולי 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: