עת"מ 49730-10-15 גישה- מרכז לשמירה על הזכות לנוע (ע"ר) נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) ואח'

עתירה לפי סע' 17 לחוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק חופש המידע" או "החוק") כנגד החלטת המשיבים מיום 13.8.2015 (להלן: "ההחלטה"), הדוחה בקשת העותרת מכוח החוק לקבל מידע כמותי - סטטיסטי בעניין היתרי תנועה של תושבים פלסטינים החיים בגדה המערבית וברצועת עזה.

הרקע העובדתי

העותרת, גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע (להלן: "העותרת"), היא עמותה העוסקת בזכויות אדם, והמסייעת לתושבים פלסטינים בהגשת בקשות להיתרי יציאה למטרות שונות מהגדה המערבית ומרצועת עזה.

המשיב 1, מתאם פעולות הממשלה בשטחים (להלן: "מתפ"ש"), הוא הגוף הממשלתי שאחראי מטעם מפקד האזור על יישום מדיניות ממשלת ישראל בשטחי יו"ש. בין יתר תפקידיו, אחראי מתפ"ש גם על מתן היתרי כניסה לישראל מהגדה המערבית ומרצועת עזה, וכן על מתן היתרי מעבר בגשר אלנבי והיתרי מעבר משטחי יו"ש לרצועת עזה ולהיפך. המשיב 2, הממונה על יישום חוק חופש המידע במתפ"ש, אחראי בין היתר גם על טיפול בבקשות למידע המופנות למתפ"ש לפי חוק חופש המידע.

בשל פעילותה בסיוע לפלסטינים בהשגת היתרי כניסה ומעבר, מצאה להגיש למשיבים בקשות למידע ונתונים מכוח חוק חופש המידע בעניין זה. ביום 17.1.2015 ביקשה העותרת מהמשיבה 2 מכוח החוק, נתונים על אופן הזנתן של מניעות ביטחוניות במערכת "אבן מתגלגלת", תוקפן ומהותן – מספר התושבים הפלסטינים שכעת מנועים ביטחונית מבחינת חופש התנועה, מספר התושבים: שהוסרה המניעה הביטחונית מהם בשנים אחרונות ומהי הפרוצדורה לאבחון בטחוני וכו'.

ביום 18.2.2015 דחתה המשיבה 2 את בקשת העותרת בנימוק שהמידע המבוקש נוצר ושייך לשירות הביטחון הכללי, ולכן חוק חופש המידע לא חל עליו.

ביום 12.3.2015 הגישה העותרת בקשה דומה, לממונה על חוק חופש המידע במשרד רוה"מ, שאליו כפוף השב"כ. ביום 25.5.2015 סורבה גם בקשה זו מאותה סיבה, וזאת בהתאם לסע' 14 לחוק.

בעקבות זאת הגישה העותרת ביום 24.3.2015 בקשה אחרת לפי חוק חופש המידע שעניינה ההחלטות המנהליות לאשר או לסרב בקשות פלסטינים להיתרי כניסה ומעבר מסיבה ביטחונית. הבקשה התייחסה למספר בקשות התושבים הפלסטינים שסורבו, ושאושרו למרות מניעה ביטחונית, להיתר כניסה לישראל מסיבה ביטחונית ב-7 השנים האחרונות, בחלוקה לתושבי הגדה המערבית ולתושבי רצועת עזה וכן בפילוח לפי סוג הבקשה ובחלוקה לשנים. אותה שאלה ניסחה העותרת גם לגבי היתרי מעבר מהגדה המערבית לרצועת עזה ולהיפך (בחלוקה מספרית נפרדת), ואותה שאלה הייתה גם לגבי היתרי מעבר בגשר אלנבי, שסורבו ושאושרו למרות מניעה ביטחונית, בחלוקה מספרית נפרדת לתושבי הגדה המערבית ולתושבי רצועת עזה. לאחר שבקשתה לא נענתה פנתה העותרת ביום 4.5.2015 בתלונה ליחידה הממשלתית לחופש המידע, והיחידה הנ"ל הורתה למשיבים להשיב לפניית העותרת ללא דיחוי. מאחר שהעותרת עדיין לא נענתה, פנתה ביום 13.8.2015 שוב בתלונה נוספת ליחידה הנ"ל.

ביום 14.8.2013 השיבו המשיבים לבקשת העותרת, והודיעו כי הם דוחים את בקשתה בשל "חשש לפגיעה ביטחון המדינה, בביטחון הציבור או בשלומו של אדם, וזאת בהתאם להוראת סעיף 9(א)(1) לחוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998". עוד צוין בהחלטה כי היא מבוססת על חוות דעתם של גורמי הביטחון באשר להיבט הביטחוני וההחלטה נובעת בין היתר גם מ- "החשש לחשיפת שיטות פעולה ודרכי פעולה של השב"כ ולרבות חשיפת מושאי עניין של השב"כ". עוד צוין בהחלטה כי המשיבים שקלו האם ניתן לאפשר חשיפה חלקית של המידע, אך נוכח מהות המידע והנסיבות הבינו המשיבים שהדבר בלתי אפשרי. בשל החלטת סירוב זו של המשיבים הגישה העותרת את העתירה דנן, לביטול החלטת המשיבים ולמתן צו ע"י בימ"ש זה שיחייב את המשיבים למסור לה את המידע בהתאם לחוק חופש המידע.