עת"מ 49441-05-15 אברהם נ' משטרת ישראל חיפה ואח'

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירה נגד החלטת המשיבה 2 (עיריית חיפה – רשות הרישוי) מיום 15.4.15 להורות על ביטול רישיון העסק לעסקו של העותר, קיוסק הממוקם ברחוב יפו 141 חיפה, זאת לאחר שנמצא כי בעסק קיימות עבירות בנייה וכי הוא משמש גם לצורך עריכת משחקי מזל אסורים.

בעתירה מבקש העותר, המחזיק בקיוסק, לבטל את החלטת רשות הרישוי המורה על ביטול רישיון העסק שלו, אשר ניתן לו בשנת 2006 לצמיתות בהתאם לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1986 (להלן: "החוק") ובהתאם לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) (להלן: "הצו"). בבקשה לצו ביניים מבקש העותר כי ההחלטה המורה על ביטול רישיון העסק של העותר לא תיכנס לתוקף ביום 15.6.15, אלא רק עם מתן פסק דין סופי בעתירה.

לטענת העותר קיימים שני עסקים נפרדים באותה כתובת, אשר קיימת ביניהם הפרדה מוחלטת – אחד אותו מנהל העותר והמשמש כקיוסק, לטענתו, והשני הינו העסק של משחקי המזל, אשר לטענתו מנוהל על ידי אדם אחר וללא שום קשר לעותר, ואשר בו, ולא בעסקו של העותר, קיימות גם עבירות הבנייה. העותר אינו חולק על העובדה כי בחדר הסמוך מתקיימים הימורים אסורים, אלא מתמקד בטענה כי מדובר בעסקים נפרדים. כן טוען העותר כי חלפו כ-11 חודשים מאז שנערך לו שימוע בעניין העבירות ולכן סבר שהמשיבות קיבלו את טענותיו והחליטו לבטל את ההחלטה לביטול רישיון העסק. העותר טוען עוד כי רשות הרישוי הפרה את חובת ההתייעצות עם נותן האישור המופקד על קיום מטרה מן המטרות בסעיף 1(א) לחוק, שכן לא התייעצה עם אנשי הפיקוח על הבנייה. העותר טוען כי ביטול רישיון העסק פוגע בחופש העיסוק ובציפייה לגיטימית של בעל הרישיון להמשך הפעלת העסק. נטען כי המשיבה 2 הנפיקה לעותר רישיון עסק לצמיתות בשנת 2006 כאשר באותה עת פעלה נגד הבניה הבלתי חוקית הנטענת על ידה נגד המחזיק הקודם של המבנה הסמוך ולכן היא מנועה כעת מלטעון כי לא ידעה אודות אותה תוספת, זאת עת נתנה לעותר רישיון עסק, והיא מנועה כיום מלייחס לו את אותה תוספת בנייה.

משטרת ישראל, המשיבה 1, טוענת כי דין העתירה להידחות שכן עמדתה, לפיה יש מקום לבטל את רישיון העסק של העותר, מבוססת על תשתית עובדתית מנהלית, ממנה עולה כי העסק של העותר משמש גם לצרכי משחקי מזל אסורים. עוד טוענת משטרת ישראל כי מהתשתית העובדתית המנהלית שבידיה עולה כי בניגוד לנטען על ידי העותר קיימת דלת המקשרת בין הקיוסק לבין המקום המשמש למשחקים אסורים – דלת המוסתרת על ידי מדפים של הקיוסק המתנהל במקום, כאשר האנשים המגיעים להמר נכנסים למקום ההימורים דרך הקיוסק. לכן המשטרה סבורה כי החלטת רשות הרישוי לבטל את רישיון העסק של העותר הינה החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה. נטען כי עסקו של העותר משמש גם כאמצעי לביצוע עבירות פליליות של הפעלת מקום למשחקים אסורים במשך תקופה ארוכה (נערכו במקום מספר רב של חיפושים על ידי המשטרה החל משנת 2012 ועד חודש מרץ 2015) ולכן יש להורות על ביטול רישיון העסק שניתן לו. עוד נטען כי טרם מתן ההחלטה על ידי רשות הרישוי הוזמן העותר לשימוע בפני רשות הרישוי, בו נכח גם נציג המשטרה, ובמסגרת השימוע ניתנה לעותר האפשרות להעלות טענותיו בעניין ביטול רישיון העסק. נטען כי העותר טען כי קיימת הפרדה מלאה בין עסקו לבין החדר הסמוך, אך לאור התשתית העובדתית המנהלית הקיימת, אשר הוצגה לרשות הרישוי על ידי המשטרה, לפיה העסק של העותר משמש גם לצרכי משחקי המזל האסורים, ניתנה החלטת רשות הרישוי בה הוחלט על ביטול רישיון העסק של העותר, ומדובר בהחלטה סבירה שניתנה על פי הדין ושאין להתערב בה.

המשיבה 2, רשות הרישוי, טוענת כי בקשת העותר לקבלת רישיון העסק הוגשה ביום 23.11.05 על בסיס הסכם שכירות מיום 13.3.05 ובהתאם לתוכניות מקום העסק שהיו קיימות בתיק הרישוי מבקשות לרישיון עסק קודמות שהוגשו בגין אותו עסק על ידי עוסקים אחרים שהיו במקום לפני העותר. נטען כי ביום 3.6.14 התקיימה פגישת התייעצות אצל היועמ"ש של העירייה, לבקשת נציגי המשיבה 1, בנוכחות נציגי המחלקה לרישוי עסקים, אגף הרישוי והפיקוח על הבניה, התביעה העירונית ואגף הנכסים של המשיבה 2. בפגישה הודיעה המשטרה כי בביקורת שערכה בעסק נמצא כי העסק מחובר לתוספת בניה שנבנתה ללא היתר וכי עולה חשד שהמקום משמש לקיום משחקי מזל והימורים. נוכח הממצאים שהציגה המשטרה ולאחר שהובהר כי בגין תוספת הבנייה קיים כתב אישום התלוי ועומד נגד האחראי על הבנייה, מר יוסף בן שמואל, ביקש היועמ"ש של העירייה מהמשטרה להעלות בכתובים את ממצאיה ובהמשך הורה למשיבה 2 לפעול בהליך של ביטול רישיון העסק בכפוף לקיום שימוע לעותר. ביום 8.6.14 המשטרה הודיעה בכתובים על אותם ממצאים.

המשיבה 2 טוענת כי עד לקבלת ממצאי המשטרה לא ידעה על דבר החיבור הקיים בין תוספת הבניה לשטח העסק שבגינו התקבל רישיון העסק. בהתאם לסיכום הישיבה הוחלט לנקוט בהליך של ביטול רישיון בכפוף לקיום שימוע לעותר. ביום 11.6.14 שלחה המשיבה 2 לעותר הודעה בדבר כוונתה לבטל את רישיון העסק שלו בהתאם להוראות סעיף 7ג(ג) לחוק רישוי עסקים, תוך מתן אפשרות להשמיע טענותיו. ביום 23.6.14 המציא העותר באמצעות בא כוחו את השגותיו בכתב ומאחר שהמשיבה 2 לא קיבלה את השגותיו, נקבע לעותר שימוע ליום 7.8.14. המשיבה 2 טוענת כי ביום 7.8.14 נכח ב"כ העותר במשרדי המשיבה 2 והשתתף בשימוע שנערך ללקוח אחר שלו ואת השימוע של העותר ביקש לדחות למועד אחר בטענה שהעותר נמצא בחו"ל. נטען כי מחמת טעות בתום לב במשרדי המשיבה 2 לא נקבע מועד חדש לשימוע והעותר המשיך לנהל את העסק ברישיון. לאחר שהתגלה דבר הטעות ומשהתברר כי תוספת הבנייה עדיין קיימת ועמדת המשטרה לא השתנתה נשלחה לעותר ביום 18.3.15 הודעה חדשה בדבר הכוונה לבטל את רישיון העסק ואף התקיים שימוע ביום 12.4.15.

המשיבה 2 טוענת כי בסיום השימוע ערכה בדיקה יסודית של טענות העותר מול כל הגורמים המוסמכים המעורבים בעניין ונמצא כי תוספת הבניין מחוברת לשטח העסק של העותר באמצעות פתח של דלת מעבר המוסתר באמצעות ארון הזזה ולכן היא מהווה חלק בלתי נפרד משטח העסק שבגינו ניתן לעותר רישיון. נמצא כי בתוספת הבנייה נמצאו מכונות הימורים ומזל. על כן, הוחלט לבטל את רישיון העסק של העותר. נטען כי המשיבה קיימה את חובת ההתייעצות בגורמים הרלוונטיים המעורבים וכי מדובר בהחלטה סבירה שניתנה כדין.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני, כולל חומר מודיעיני שנערך על ידי המשטרה בכל הנוגע לעסק שבנדון, הגעתי למסקנה כי לא נפל בהחלטת רשות הרישוי המורה על ביטול רישיון העסק של העותר פגם המצדיק התערבות. על כן, סבורני כי יש לדחות הן את הבקשה למתן צו ביניים והן את העתירה.