עת"מ 49023-04-14 ו' נ' משרד הפנים

הרקע לעתירה והשאלות שבמחלוקת

1.העותרת כבת 52, ילידת רומניה אשר נישאה בשנת 1999 לאזרח ישראלי נכה צה"ל, מר ב' ו' ז"ל (להלן: "הבעל"). בני הזוג התגוררו ברומניה למשך 10 שנים עד שהגיעו לישראל בשנת 2009. עם הגעתה לישראל הוסדר מעמדה של העותרת והיא קיבלה מעמד מסוג א/5 אשר חודש מידי שנה עד לפטירתו של הבעל ביום 30.6.12. לבני הזוג אין ילדים משותפים. לאחר פטירת הבעל הגישה העותרת למשיב בקשה להסדרת מעמדה בישראל מכוח נוהל 5.2.0017 שהוא נוהל הטיפול בהפסקת "הליך מדורג" להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים (להלן: "הנוהל"). משמעות ההליך המדורג היא שעם הגשת הבקשה למתן מעמד לבן הזוג הזר, ובהנחה שאין חשד ראשוני ביחס לכנות קשר הנישואין, ושלא קיימת מניעה פלילית או ביטחונית, יקבל בן-הזוג אשרת שהייה מסוג ב/1 לישיבה ועבודה בישראל לתקופה של עד שישה חודשים. בתוך תקופה זו נבחנת הבקשה בהתאם לקריטריונים מסוימים, ואמורה להינתן החלטה בדבר כניסת בן-הזוג להליך המדורג. עם אישור הבקשה מקבל בן-הזוג אשרה מסוג א/5 שאמורה להתחדש מעת לעת, לתקופה של שנה אחת בכל פעם, במשך תקופה כוללת של ארבע שנים. בתום התקופה של ארבע שנים מאז אישור הבקשה (וארבע שנים וחצי מיום הגשת הבקשה), מוענקת לבן הזוג הזר אזרחות על-פי סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952.

2.בהמשך, ביום 14.11.13 "ראש דסק מרכז" מטעם המשיב קיבל החלטה לפיה לא נמצאו טעמים הומניטריים מיוחדים בעניינה של העותרת והוא אימץ את המלצת חברי הוועדה הבין-משרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים (להלן: "הוועדה") לדחות את בקשת העותרת. על ההחלטה ההיא הגישה העותרת השגה לפני ועדת ההשגה לזרים בירושלים וזו דחתה את ההשגה תוך שקבעה שאין עילת התערבות בהחלטת הוועדה (ההומניטרית). מכאן נולדה העתירה.

3.העתירה מתמקדת למעשה בשתי טענות והדיון התמקד בהסכמת הצדדים בבית המשפט רק בשתי טענות אלו: האחת, האם היה צורך שהעותרת תוכיח קיומם של טעמים הומניטריים "מיוחדים" כפי שדרשה הוועדה, או שמא היה עליה להוכיח אך קיומם של טעמים הומניטריים "רגילים" בעניינה; השנייה, האם העותרת הצליחה להוכיח שזיקתה לישראל חזקה יותר מזיקתה למדינת מוצאה.

דיון והכרעה

4.ראשית לעניין הצורך בקיומם של טעמים הומניטריים "מיוחדים". סעיף ד.2.ב. לנוהל קובע כי במקרה שפקע קשר הנישואין בשל פטירת בן הזוג הישראלי ולבני הזוג אין ילדים משותפים, תועבר בקשת בן הזוג הזר לדיון לפני הוועדה בהתקיים התנאים הבאים: (1) לבן הזוג הזר רישיון ישיבה בישראל מסוג א-5; (2) בעת פקיעת הנישואין בשל פטירת בן הזוג הישראלי עברה יותר ממחצית תקופת ה"הליך המדורג"; (3) לא היה ספק בכנות הקשר שהיה קיים בין בני הזוג; (4) ייערך שימוע לבן הזוג הזר בו תיבחן זיקתו לישראל ביחס לזיקתו למדינת אזרחותו, כאשר על בן הזוג הזר להוכיח כי זיקתו לישראל ממשית וחזקה יותר מזיקתו לארץ מוצאו (להלן: "מבחן מירב הזיקות").

5.המקרה שבו פקע קשר הנישואין בין בני הזוג בשל פטירת בן הזוג הישראלי ולבני הזוג אין ילדים משותפים, הוא מקרה אחד מיני מקרים האחרים בהם דן הנוהל. כל מי שנכנס לגדרם של המקרים בהם דן הנוהל, אינו צריך להוכיח טעמים הומניטריים מיוחדים, אלא די לו להצביע על טעמים הומניטריים "רגילים". כך הוא המקרה שבו פקע קשר הנישואין בשל גירושין ולבני הזוג ילדים משותפים; כך הוא המקרה שבו פקע קשר הנישואין בשל פטירתו של בן הזוג כאשר לבני הזוג ילדים משותפים; וכך הוא המקרה שבו פקע קשר הנישואין בשל פטירת בן הזוג הישראלי כשאין לבני הזוג ילדים, אך בן הזוג הזר עומד בתנאים הנקובים בסעיף ד.2.ב., כאמור. המקרים בהם נדרשים טעמים הומניטריים מיוחדים, הם המקרים בהם בן הזוג הזר אינו עומד בתנאי הסף הקבועים לצורך העברת עניינו לדיון בפני הוועדה (כאמור בסעיף ג.6 לנוהל), או המקרים בהם ראש הדסק אינו סבור שיש להביא את עניינו של המבקש לדיון בפני הוועדה (כאמור לפי סעיף ד.3 לנוהל). לפיכך, די במקרה זה, בו אין מחלוקת בהתקיימותם של שלושת התנאים הראשונים לפי סעיף ד.2.ב. לנוהל, שעל העותרת לעמוד אך במבחן "מירב הזיקות" ואין צורך כי תוכיח קיומם של טעמים הומניטריים "מיוחדים" המצדיקים את העברת עניינה לוועדה כדי שתדון בטעמים אלה.

6.ולעניין מירב הזיקות. בעתירתה הצביעה העותרת על כך שהיא מעורה מאוד בחברה הישראלית, מרגישה חלק ממנה ולוקחת חלק באירועים ציבוריים שונים. היא מתנדבת במסגרות שונות ותורמת ממיטב כוחותיה, השקעתה, וכספה לגופים שונים בישראל. היא התנדבה במעון "אילן" לנכים בקריית חיים ומשמשת חונכת לנכה צה"ל בעל נכות בשיעור 59%, לרבות נכות פסיכיאטרית אשר סובל מפוסט-טראומה (להלן: "נכה צה"ל"). היא מכרה את נכסיה ברומניה ורכשה נכס מגורים יחד עם בעלה המנוח כאן בישראל ונטלה לשם כך הלוואה במשכנתא. היא אכן עלתה לישראל עם בעלה בהיותה בשנות ה-50 לחייה כאשר הבעל היה כבן 66, אך אין לזקוף זאת לחובתה. העותרת גם פוקדת את קברו של בעלה ולא תוכל לעשות כן אם לא יינתן לה מעמד בישראל. העותרת גם נתמכת מכספי הפנסיה של בעלה המנוח ומקצבת השארים מטעם מהמוסד לביטוח לאומי. אכן, לעותרת שני ילדים בגירים הגרים בחו"ל, אך אחד מהם גר בארץ מוצאה ברומניה במרחק של כ-1,000 ק"מ מהעיר בה היא התגוררה בעברה ועתיד לעזוב לארצות הברית, ובנה השני מתגורר באנגליה ולומד שם.

7.מנגד, טען המשיב כי יש לשים דגש על כך שהעותרת נישאה לבעלה המנוח בשנת 1999 ורק בחלוף כ-10 שנים, בשנת 2009, העתיקה את מרכז חייה לישראל. היינו את רוב חייה המשותפים עם בעלה העבירה במדינת מוצאה ברומניה. העותרת נולדה וגדלה מחוץ לישראל ורוב המכריע של חייה הבוגרים עברו עליה מחוץ לישראל. רק במשך כשנתיים ושמונה חודשים גרה בישראל עובר לפטירת בעלה. בנוסף לשני בניה, לעותרת אם ואחות המתגוררות ברומניה, כאשר מנגד העותרת אינה בקשר עם משפחת בעלה המנוח ועם ילדיו מנישואיו הקודמים, בישראל. העותרת אינה צפויה כדבריה לבדידות וניתוק ממשפחתה מחוץ לישראל, כי אם להיפך. קרובי משפחתה הגרעינית והביולוגית – בניה אמה ואחותה – נמצאים כולם מחוץ לישראל. העובדה שהעותרת נטלה משכנתא אינה מהווה נימוק הומניטרי מיוחד, שכן טעמים כלכליים אינם מהווים עילה לקבלת מעמד. כמו כן, העותרת לא תפסיד את הזכויות הסוציאליות שהיא זוכה להן מכוח בעלה רק בשל היותה מחוץ לישראל. גם הטענה שלא תוכל לפקוד מידי פעם לפעם את קבר בעלה המנוח, אין בה כדי להוות טעם הומניטרי מיוחד. דבר לא ימנע ממנה לבוא מידי פעם לבקר בישראל ולפקוד את קברו.

8.התערבותו של בית המשפט בשיקוליה של הוועדה בהענקת מעמד או בסירוב להעניקו בשל טעמים הומניטריים, מצומצמת ביותר (עת"מ (י-ם) 247/07 עומרי נ' שר הפנים (פורסם בנבו, 7.10.10); עת"מ (י-ם) 8799/08 אבו לאמה נ' שר הפנים (פורסם בנבו, 15.2.09); עע"ם 7422/07 אלכסנדרובה נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 2.7.08); עע"ם 471/12 מדינת ישראל נ' בוטנג (פורסם בנבו, 8.7.12); עת"מ 61696-05-13 דמיר נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 2.10.13); עת"מ 7649-05-12 בלילא נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 3.10.12); עת"מ (י-ם) 29131-02-14 מוסין נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 19.6.14)). יחד עם זאת, הוועדה, כמוה ככל רשות מנהלית נתונה לביקורת שיפוטית של בית משפט זה. במסגרת זו הלכה היא כי בית המשפט המנהלי אינו שם עצמו בנעליה של הוועדה ולא יעמיד את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה (עת"מ (י-ם) 61030-05-13 זכראיה נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 17.4.14)).