עת"מ 48237-10-13 פודים נ' ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין בישראל

עניינה של העתירה בהחלטת ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין (להלן –המשיבה) להגיש קובלנה נגד העותר, אשר הוגשה לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים ביום 30.12.12 (בד"מ 61/12).

רקע

העותר ייצג את אביו, עו"ד יעקב פודים, בתיק הוצל"פ 03-24532-09-8, שהתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים בפני כב' הרשמת הבכירה מאיה אב-גנים ויינשטיין. במסגרת ההליכים הוטל עיקול כלפי צדדים שלישיים, בני זוג (להלן גם – המחזיקים), אשר שכרו דירה מרעייתו של עו"ד יעקב פודים. צו העיקול הוטל על דמי השכירות אותם שילמו המחזיקים. במסגרת ההליכים שם, הוגשה בקשה לחייב את המחזיקים בחוב הפסוק, לאחר שאלה לא קיימו אחר צו העיקול. העותר ייצג את המחזיקים בבקשה זו. ביום 3.1.11 הוחלט לחייב את המחזיקים בחוב הפסוק. בהחלטה מאוחרת יותר, מיום 10.2.11, החליטה רשמת ההוצאה לפועל על גובה החיוב.

התלונה הראשונה – זו שבעקבותיה הוגשה הקובלנה נגד העותר

ביום 24.3.11 התקבלה אצל המשיבה פנייתו של עו"ד ברק לייזר, ששימש אז כיועץ מקצועי למנהל בתי המשפט. לפנייה צורפו פרוטוקול והחלטה (מיום 8.3.11) מהדיון בתיק ההוצאה לפועל, ונכתב בה כי עולה מהם שהעותר פעל, לכאורה, בניגוד עניינים עת ייצג את המחזיקים בתיק ההוצאה לפועל שבו אביו, עו"ד יעקב פודים, הוא החייב.

ביום 31.3.11 הועברה פנייתו של עו"ד ברק לייזר לטיפול ועדת האתיקה במחוז ירושלים (המחוז בו רשום העותר בלשכת עורכי הדין), זאת בהתאם לסעיף 2 לנוהל טיפול בתלונות אתיקה (ניגוד עניינים), מיום 2.12.10 (להלן – הנוהל). מנכ"ל ועד מחוז ירושלים בלשכת עורכי הדין, עו"ד דינה וכסלר, אשר קיבלה את הפנייה לטיפולה, הודיעה למשיבה כי הרשמת שדנה בתיק ההוצאה לפועל מושא הפנייה, היא אשתו של חבר ועדת האתיקה במחוז ירושלים. משכך, ובהתאם לסעיף 8 לנוהל, החליט היו"ר של המשיבה, עו"ד דרור ארד-אילון, כי התלונה תטופל על-ידי המשיבה עצמה.

ביום 17.5.11 נפתח תיק התלונה אצל המשיבה (את/158/11), ובעקבות זאת התבקשה תגובת העותר לאמור בה (יוער כי הצדדים חלוקים בשאלה האם בקשה זו הגיעה לידי העותר אם לאו). משלא התקבלה תגובת העותר, החליטה המשיבה להתייחס לפנייתו של עו"ד לייזר כתלונה נגד העותר, במובן סעיף 1 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), תשכ"ב-1962. בהמשך לכך, שלחה המשיבה לעותר, ביום 22.9.11, מכתב נוסף בו ביקשה את התייחסותו לתלונה בתוך 14 ימים. גם כאן חלוקים הצדדים בשאלה האם המכתב התקבל אצל העותר, כאשר המשיבה הציגה אישור על מסירתו.

המשיבה החליטה (ביום 28.10.12) להעמיד את העותר לדין משמעתי בגין התלונה, וביום 30.12.12 הוגשה נגד העותר קובלנה לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים, במסגרת תיק בד"מ 61/12.

התלונה השנייה – זו שנגנזה