עת"מ 4740-04-16 נאצר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה טירה ואח'

 בפני עתירה לפיה מתבקש בית המשפט להורות למשיבות 1 ו-2 - הועדה המקומית לתכנון ובניה טירה ועיריית טירה - לפתוח את הדרך החוקית והמאושרת אשר מובילה לחלקתו או לביתו של העותר ואשר המשיבים 3 ו-4, לטענת העותר, חוסמים באופן פסול.

המשיבות 1 ו-2 לא כפרו בצדקת העותר הן בדבר חסימת הדרך והן בדבר זכותו כי דרך הגישה תהיה פנויה ותתאפשר גישה נוחה לביתו. לטענתן, חלק מהמחזיקים והמשתמשים בדרך לקחו לעצמם חירות לנהוג בה כמנהג בעלים וחסמו את תוואי הדרך הציבורית המוביל לבית של העותר ללא היתרי בנייה וללא כל אישור מאת מוסדות התכנון.

המשיבות אף לא התנגדו לעתירה בכל הנוגע להסרת המחסומים שנבנו בתוואי הדרך, אלא טענו שיש לדחות את העתירה כנגדן מכיוון שהן פעלו להסרת המכשולים, זאת באמצעות משלוח מכתבי התראה לחלק מהמשיבים ובאמצעות ניסיון להביא את העותר ואת המשיבים להסכמות כך שתוואי הדרך הציבורית ייפרץ בהסכמה.

המשיב 3 הודיע כי הוא אינו מתנגד למבוקש בעתירה ומסכים לפתיחת הדרך, תוך שהוא מוכן להסיר כל מכשול בחלקתו הנמצא בתוואי הדרך שתיפתח.

המשיב 4 טען כי העתירה הוגשה בשיהוי מופלג. לטענתו, תוואי הדרך הציבורית חסום מזה קרוב ל-40 שנה ובתקופה ארוכה זו אירע שינוי נסיבות מהותי המחייב התחשבות, אף אם מדובר בבנייה בלתי חוקית. כן נטען על ידו כי לא ניתן להתעלם מהנזק העלול להיגרם לו, כשמנגד העותר לא נפגע, שהרי לא יעלה על הדעת שלא היתה לו גישה לביתו במשך כ-40 שנה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את העתירה.

העותר מבקש לפנות את דרך הגישה אל ביתו, בעוד שהמשיבות 1 ו-2, שמכירות בכך שאכן התבצעה פלישה לשטחים הציבוריים, אינן עושה דבר בעניין זה במשך שנים רבות.

אין בידי לקבל את טענת המשיב 4 לפיה יש להביא בחשבון את הנזק העלול להיגרם לו, וזאת חרף הודייתו כי מדובר בדרך ציבורית ובבנייה בלתי חוקית מצדו. לא רק שאין להשלים עם מצב שבו חוטא ייצא נשכר, אלא שכלל לא ברור באיזו דרך יינזק משיב 4 מהסרת המכשולים המצויים על הדרך הציבורית. טענתו כי פתיחת הגישה לחלקתו של העותר משמעה בהכרח פלישה לשטח השייך לו, נטענה בעלמא, ואינה עולה בקנה אחד עם מה שנמסר מאת המפקח מטעם משיבות 1 ו-2 שנכח בדיון. הלה מסר באופן חד משמעי וברור כי אכן מדובר בדרך ציבורית שנחסמה באמצעות מכשולים, והבהיר כי הסרתם תאפשר גישה לשטחו של העותר.

אף את טענת השיהוי אין בידי לקבל - הן לאור העובדה שמהתנהגות העותר, הנתמכת במכתבי ההתראה שהציגו המשיבות 1 ו-2, עולה שהוא לא ויתר על זכותו, אלא ההפך, והן נוכח קביעתי האמורה לפיה אין לתת למשיב 4 ליהנות מפרי חטאו.

העותר עמד על כך שדרך הגישה הקיימת כיום לביתו צרה מאוד, בלתי נוחה, ועוברת בין הבתים, בעוד שהדרך הציבורית המדוברת רוחבה 9 מטרים. לדבריו, פתיחת הדרך תהווה הקלה משמעותית לו ולבני ביתו. מכל מקום, הטענה כי העותר לא נפגע בשל חסימת הדרך אין בה ממש.

סוף דבר – אני מורה בזאת למשיבות 1 ו-2 לנקוט בכל ההליכים החוקיים העומדים לרשותן לשם פינוי הדרך, ובכלל זה, לשם הדוגמא בלבד, ומבלי לגרוע מכלליות האמור, לנקוט בהליכים של תביעות פינוי, כגון בהליך אזרחי כנגד פולש למקרקעי ציבור, או בבקשה לפינוי והריסה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה בהנחה שמדובר בעבירות שהתיישנו ולא ניתן להגיש בגינן כתב אישום.

המשיבות 1 ו-2 תפעלנה לפינוי הדרך כאמור, וזאת החל מחלוף 14 ימים מהיום (לאור בקשת המשיב 4 לעכב את ביצוע ההחלטה שאותה, בהתחשב בנסיבות העניין, אני מקבל אם כי באופן חלקי בלבד), ועד ולא יותר מ- 60 ימים מהיום.

לאור הסכמת הצדדים, יישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ז' חשוון תשע"ז, 08 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.