עת"מ 46609-01-16

ביום 24.12.15 החליטה הממונה על דסק מרכז ברשות האוכלוסין וההגירה, לדחות את בקשת העותר להשבת תושבותו הישראלית, לאחר שזו פקעה בשל שהות ממושכת בארצות הברית. ההחלטה נומקה בסירובם של גורמי הביטחון, המתבססים על פעילותו בעבר של העותר במסגרת ארגון החמאס, וכן על מידע עדכני אודות פעילותו של העותר במסגרת התאחדות בלתי מותרת וקשריו החברתיים עם פעילים בהתאחדות כזאת.

בעתירה מינהלית זו, שהוגשה ביום 24.1.16, תוקף העותר את עמדת גורמי הביטחון, ומוסיף ומבקש שבית המשפט יורה להם לחשוף את מקור טענותיהם נגדו.

דין העתירה להידחות על הסף מחוסר סמכות עניינית. פרט 12 בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000, ממעט מגדר ענייני מינהל אוכלוסין הנתונים לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים: "החלטות הנתונות לערר לפני בית הדין לעררים לפי פרק רביעי1 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952". החלטת רשות האוכלוסין מיום 24.12.15 נשוא העתירה, נתונה לערר כאמור, והדבר אף נאמר בסופה של ההחלטה: "על החלטה זו באפשרותכם להגיש ערר לביה"ד לעררים בירושלים מכוח סעיף 13כד לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952". לא זו אף זו, במסגרת פסק דין של בית הדין לעררים מיום 6.1.16 בו נמחק ערר שהגיש העותר נגד אי-מתן החלטת רשות האוכלוסין בבקשתו להשבת התושבות, הבהיר בית הדין כי החלטת הרשות הדוחה את הבקשה "נתונה אף היא להגשת ערר חדש".

עמדת גורמי הביטחון, היא כשלעצמה, אינה אלא בגדר המלצה, וככזו אינה בבחינת החלטה הניתנת לתקיפה בדרך של עתירה מינהלית. בכל מקרה, עמדת גורמי הביטחון אינה בגדר החלטה לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, שכן גורמי הביטחון כלל אינם נזכרים בחוק זה. ממילא אין בידי העותר לעקוף את החובה להגיש ערר לבית הדין לעררים טרם הגשת העתירה לבית המשפט, באמצעות הטענה (המלאכותית) לפיה הוא תוקף את עמדת גורמי הביטחון ולא את החלטת רשות האוכלוסין שסמכה ידיה על עמדה זאת.

מטעמים אלה נדחית העתירה על הסף. משלא התבקשה תגובה לעתירה, לא יחויב העותר בהוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים .

ניתן היום, י"ג אדר א' תשע"ו, 22 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.