עת"מ 4620-09-14 זמיר נ' מדינת ישראל ואח'

1.בפני בקשת העותר להורות על העברת הדיון בעתירה לבית משפט העליון בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן – "החוק").

לטענת המבקש, יש להעביר את הדיון בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק לו הסמכות השיורית, כלשונו של העותר, לדון בכל עניין לרבות בעתירה הנדונה.

2.המשיבים מתנגדים לבקשה ועומדים על דחיית העתירה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

3.שוכנעתי כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה.

עניינה של העתירה בתקיפת הליך פלילי שהוגש נגד העותר בבית משפט השלום בחיפה (עמ"ק 22030-12-11). בין היתר טוען העותר כנגד אכיפה בררנית, העלמת ראיות, שיבוש הליכי משפט, טענות להגנה מן הצדק ועוד. בעתירתו מבקש העותר כי בית המשפט "יבחן את חוקיותם של המעשים והפגיעה בערכי היסוד של המשטר והמשפט, וההחלטות השלטוניות, של מוסדות ועובדי ציבור בכירים, תוך התעלמות ביסוד הצדק והמשפט, ופגיעה מהותית בעקרונות של הצדק וההגינות המשפטית".

עניינים אלה, ולרבות תקיפת ההליך הפלילי המתנהל כנגד העותר בגין חשד לביצוע עבירות בניה, אינם באים בגדר הסמכות העניינית המוקנית לבית משפט זה בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000, ובין היתר נוכח הוראת סעיף 10(א) לתוספת הראשונה.

4.יש אף לדחות את בקשת העותר להעביר את העתירה לדיון לבית המשפט הגבוה לצדק.

סעיף 6 לחוק קובע כדלקמן:

"מצא בית משפט לעניינים מנהליים, לבקשת בעל דין, היועץ המשפטי לממשלה, או מיוזמתו, כי עתירה מינהלית שבפניו מעלה ענין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת, רשאי הוא, לאחר שקיבל את תגובת בעל הדין, להורות על העברת הדיון בעתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק".