עת"מ 45653-01-15

1.בפני עתירת העותר המבקש לתקוף את הוראת השהייה אשר הוצאה לו, ביום 8.1.15, מכוח החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תשי"ד – 1954 (להלן: "החוק") ולפיה עליו להתייצב במרכז השהייה "חולות" עד ליום 8.2.15.

2.העותר נתין סודן, יליד 1983, רווק ללא ילדים, הסתנן לישראל בחודש ספטמבר 2010.

העותר נכלא ביום 11.9.10 וביום 16.9.10 הוצאו נגדו צווי משמורת והרחקה מאחר ובאותה עת זוהה העותר כנתין לוב.

ביום 20.2.11 שוחרר העותר מהכלא, בהתאם להחלטת בית הדין למשמורת.

לאורך כל התקופה חזר וטען העותר כי הינו נתין סודן ואף הגיש עתירה מנהלית בנדון - עד אשר ביום 22.4.14 קיבל העותר הודעה לפיה נקבע כי נתינותו הינה סודן.

בין לבין בחודש אוקטובר הגיש העותר בקשת מקלט פרטנית.

ביום 1.1.15 נשלח לעותר זימון לשימוע בפני הממונה על ביקורת הגבולות לבחינת התאמתו למרכז השהייה חולות.

ביום 8.1.15 נערך לעותר שימוע ובעקבותיו קיבל הוראת שהייה לפיה, עליו להתייצב במרכז השהייה חולות עד ליום 8.2.15.

במסגרת השימוע ניתנה לעותר הזדמנות להעלות כל טענה וזה ציין כי אין לו בני משפחה מדרגה ראשונה בישראל. העותר לא העלה כל טענה בדבר בעיות רפואיות למעט "אסטמה" ביחס לכך המציא מסמך רפואי משנת 2012.

משנשאל אם הוגשה מטעמו בקשת מקלט השיב כי נערך לו ראיון בשנת 2013. בדיקת עניין זה העלתה כי העותר הגיש בקשת מקלט ביום 28.10.13 ואולם באותה עת עבר ראיונות זיהוי לשם קביעת נתינותו כאשר ביום 13.3.14 שונתה נתינותו מנתין לו לנתין סודן.

לאחר השימוע הוצאה לעותר הוראת שהייה האמורה.

3.העותר טען שורה ארוכה של טענות כנגד דבר חוקתיות החוק שמכוחו הוצאה הוראת השהייה וכן טען כי תכלית החוק המוצהרת בדבר "מניעת השתקעות בישראל" הינה תכלית בלתי חוקתית. כן טען כי בהינתן עובדת היותו סודני חל איסור על הרחקתו ועל כן אין כל תכלית בהשמתו במתקן חולות. כן טען כנגד סבירות הקריטריונים להוצאת הוראות שהייה ווען כי מן הראוי שאלה יקבעו בחקיקה ראשית.