עת"מ 45583-03-15 אור-פז נ' עיריית הרצליה

רקע עובדתי

1. במסגרת העתירה שלפני טוען העותר כי הוא אינו חב חוב ארנונה בגין הנכס ברחוב מגן דוד 79 בהרצליה (להלן: "הנכס") ומבקש לבטל את הליכי גביית החוב אותם נוקטת המשיבה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה אם קיים העותר את חובתו על פי סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות"). נסקור תחילה את הרקע העובדתי הרלוונטי.

2. בינואר 2009 העביר העותר למשיבה הסכם שכירות המתייחס לנכס. על פי הסכם זה שכר העותר, לבדו, מפז יעקב ומבורנשטיין עמירם, את הנכס, אשר הוגדר בהסכם כ"בית מגורים". בהתבסס על ההסכם סווג הנכס, בית צמוד קרקע, ברישומי מנהל הארנונה של המשיבה (להלן: "מנהל הארנונה") כנכס המשמש למגורים. כמו כן, בהתבסס על ההסכם, העותר נרשם ברישומי מנהל הארנונה כמחזיק בנכס החל מיום 1.1.09. לעותר נשלחו שומות ארנונה בכל שנה, על פי תעריף שימוש למגורים. לאחר שהצטברו חובות ארנונה לשנים 2011 – 2012 נשלחה לעותר ביום 21.5.13 דרישת תשלום על פי סעיף 4 לפקודת המיסים (גביה).

3. ביום 28.8.13 פנה העותר למנהל הארנונה והודיע כי הוא אינו מחזיק בנכס החל מיום 31.8.11. מהודעה זו למד מנהל הארנונה כי בנכס נוהל גן ילדים בשותפות של העותר עם הגב' ענת קולוס, וכי ביום 29.11.11 נחתם הסכם לפירוק השותפות, לו ניתן ביום 22.12.11 תוקף של פס"ד. להודעה צורף עותק ההסכם. עוד צוין בהודעה כי באת כוחו של העותר דאז, עו"ד דורית שרי, שלחה ביום 11.7.12 מכתב למחלקת ההנדסה של המשיבה ובו הודיעה על פירוק השיתוף. ביום 16.9.13 נערכה ביקורת של מחלקת הגביה בנכס. בביקורת נמצא כי אכן מנוהל בנכס גן ילדים. ביום 23.10.13 הודיעה מחלקת הגביה לעותר כי הודעתו בדבר חדילת החזקתו עודכנה וכי מוטלת עליו חבות לשלם את תשלומי הארנונה, לרבות הפרשי תשלום בגין שינוי הסיווג ממגורים לגן ילדים, עד יום ההודעה, 28.8.13. להודעה צורף תחשיב החוב, כאשר הובהר לעותר כי ניתנת לו זכות להשיג על הודעת החיוב בתוך 90 ימים בפני מנהל הארנונה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו – 1976 (להלן: "חוק הערר"). במקביל, נשלחה הודעת תשלום לבעלי הנכס לתשלום החוב החל מיום 28.8.13. ביום 21.1.14 התקבל מכתבה של ב"כ העותר, עו"ד שרי, הממוען למחלקת ההכנסות במשיבה, בו נטען כי עוד בחודש דצמבר 2011 הועבר למשיבה הסכם הפשרה בין העותר לגב' קולוס ונטען כי פניה נוספת מטעמה נעשתה ביולי 2012. ביום 16.2.14 השיב מנהל הארנונה למכתב זה וציין כי לא התקבלה אצלו כל הודעה על חדילת החזקה לפני יום 28.8.13 וכי על העותר לשלם חוב הארנונה עד מועד זה. ביום 6.7.14 נשלחה דרישת תשלום נוספת בהתאם לפקודת המיסים (גביה) בגין השנים 2009 – 2013. ב"כ העותר פנתה למשיבה במכתבים נוספים מיום 31.7.14 ומיום 13.8.14 ונענתה ביום 30.9.14. פניה נוספת של ב"כ העותר מיום 4.11.14 נענתה ביום 21.12.14. העתירה דנן הוגשה ביום 22.3.15.

4. להשלמת התמונה יפורטו העובדות הרלוונטיות להליכים שננקטו בהתאם לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") לגבי הנכס. ביום 28.6.12 נערכה ביקורת בנכס על ידי מחלקת הפיקוח על הבניה באגף מהנדס העיר. באותו היום נשלחה לעותר הודעה על ידי מפקח בניה בה נרשם כי נמצא שבנכס מתבצע שימוש חורג אסור, הפעלת גן ילדים, וכי יש להפסיק השימוש לאלתר. בעקבות הודעה זו שלחה עו"ד שרי ביום 11.7.12 מכתב למחלקת הפיקוח על הבניה, בו נרשם כך: "למרשי מזה כשנה אין כל זכויות בנכס לאחר פירוק השותפות עם הגב' ענת קולוס – צוהר. רצ"ב העתר מהחלטת בית המשפט המחוזי בת"א מיום 22.12.11 (כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון – גונן). זכויותיו של מרשי בנכס הומחו לצד שלישי ואין לו כל זיקה לנכס". ביום 17.3.13 הוגש כתב אישום במסגרת ת.פ. 21415/13 בבית המשפט לעניינים מקומיים הרצליה, על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה, חתום על ידי נציג היועץ המשפטי לממשלה, כנגד בעלי הנכס וכנגד הגב' לזר ענת בגין עבודות בניה ללא היתר ובגין שימוש חורג בנכס. ביום 12.2.14 ניתן תוקף של פס"ד להסדר טיעון אליו הגיעו הנאשמים והמאשימה באותו התיק, במסגרתו ניתן צו הריסה וצו הפסקת שימוש.

   טענות הצדדים

5. טענתו של העותר היא, כי אין לחייבו בחיובי ארנונה בגין הנכס החל מיום 31.8.11, אז פורקה השותפות בינו ובין הגב' קולוס על פי ההסכם שנכרת ביניהם. העותר טוען כי יש לראות בהודעת באת כוחו למחלקת הפיקוח על הבניה מיום 11.7.12 כהודעת חדילה על הפסקת החזקה בנכס החל מיום 31.8.11 וכי על המשיבה היה לפעול על פיה. העותר טוען עוד כי מכתבה של באת כוחו למשיבה מיום 21.1.14 מהווה השגה, אשר לה לא ניתן מענה בתוך 60 ימים, כנדרש בחוק הערר, ולכן יש לראות את ההשגה ככזו שהתקבלה. העותר טוען כי היה על המשיבה לפעול לגביית החוב באופן מידי ממי שהחזיק בפועל ולא לפנות לעותר לאחר שנים, באופן רטרואקטיבי. מדובר בהתרשלות אשר הסבה נזק לעותר, כיון שכיום הוא אינו יכול לגבות את החוב ממי שהחזיק בפועל. טענות נוספות של העותר הן כי המשיבה לא נהגה לגבות ארנונה לפי תעריף עסקים בגין הפעלת גני ילדים באזור זה וכי במהלך החודשים הראשונים בהם החזיק בנכס, עד ספטמבר 2009, לא הייתה בו כל פעילות בשל שיפוצים.