עת"מ 45256-11-13 לוי ואח' נ' עיריית הרצליה

בעתירה זו מבקשים העותרים להצהיר כי הם אינם מחזיקים בבית המגורים בהרצליה החל מחודש מאי 2004 ואינם חבים בגינו חוב ארנונה החל ממועד זה. עוד מבוקש להצהיר כי כל חובות העותרים עד מאי 2004, הוסדרו במסגרת פסק דין שניתן על ידי בימ"ש שלום וכי כל חובות מים ומיסים עבור הנכס שנוצרו עד לחודש 10/2006 התיישנו.

המבקשים טוענים כי התגוררו בנכס כשוכרים בין השנים 1999-2004 וכי עם פינוי הנכס, הודיע העותר למחלקת הארנונה בעירייה על פינוי הנכס. במהלך שנות מגוריהם בנכס צברו העותרים חובות ובגין אלו הגישה המשיבה תביעה לבימ"ש השלום בת"א בתיק 10954/05, שהסתיים בפסק דין מיום 24/5/11 המחייב את העותרים בתשלום של 44,815 ₪. פסק הדין מבוצע בהוצאה לפועל.

לטענת העותרים המשיבה גובה מהם מיסים הן עבור התקופה בגינה ניתן פסק דין והן עבור התקופה שלאחר עזיבתם את הנכס.

ביום 4/9/12 פנו העותרים במכתב למשיבה בבקשה לבטל את חיובם בארנונה לשנים 2004-2007 אך לטענתם פנייתם לא נענתה ומכאן העתירה.

המשיבה מבקשת לדחות את העתירה על הסף ולגופה. הדחיה על סף מבוקשת בשל שיהוי, ואי מיצוי הליכים. לטענת המשיבה, פניית העותרים מיום 4/9/12 נדחתה במכתב תשובה מיום 2/01/12 (בניגוד לטענת העותרים כאילו לא התקבלהתשובה) ואילו העתירה הוגשה למעלה משנה לאחר מכן. לעניין אי מיצוי ההליכים נטען, כי השומות לשנים 2004-2007 הינן סופיות וחלוטות לאחר שהעותרים לא השיגו עליהן במועד בפני מנהל הארנונה. אשר לערוץ ה"ערעורי" החלופי בהתאם לסע' 3(ג) לחוק רשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו – 1976, המאפשר לפנות לבית המשפט בטענת "אינני מחזיק", הרי שיש צורך באישור בימ"ש להגשת עתירה וזה לא התבקש, מה גם, כי אפשרות זו מיועדת רק לשאלות משפטיות עקרוניות וחשובות. עוד נטען להגשת העתירה בחוסר תום לב שכן מדובר בעותרים סרבני חוב שיטתיים אשר הטעו את ביהמ"ש לחשוב כי עזבו את הנכס בשנת 2004 בעוד שהם התגוררו בו עד 2007.

לגופו של עניין, נטען כי העותרים התגוררו בנכס לפחות עד סוף ספטמבר 2007 בהתאם לאמור במכתבם מיום 16/9/07 לבעל הנכס (נספח א' לתשובת המשיבה). בכל מקרה, לטענת המשיבה דרישת הכתב שבסעיף 325 לפקודת העיריות היא מהותית ובלעדיה לא ייחשב מחזיק כמי שהודיע לעירייה על חדילת ההחזקה באופן שפוטר מתשלום ארנונה. על כן אין די בהודעה בעל פה על שינוי כתובת בכדי לפטור מארנונה.

אשר לפסק הדין של בימ"ש שלום נטען, כי בגדרו הוסדרו חובות ממאי 2002 ועד דצמבר 2004, אולם העותרים צברו חובות נוספים החל ממאי 2004 ועד ספטמבר 2007, בגינם ננקטו הליכי גביה מנהליים. הליכים אלו לא ננקטו ביחס לחובות שהוסדרו בפסק הדין.