עת"מ 45126-05-1401 דצמבר 2014

בעתירה זו מתבקש בית המשפט לבטל ארבעה עיצומים כספיים אותם הטיל המשיב 1 על העותרת בגין הפרת הוראות היתר ההזרמה שניתן לה על ידי המשרד להגנת הסביבה (להלן – המשרד).

העובדות

1. העותרת מפעילה מתקן להתפלת מי מלח בחוף פלמחים (להלן - המתקן), מכוח הסכם זיכיון שנחתם עם המדינה, והיא בעלת היתר להזרמת תמלחות (רכז התפלה) לים. ההיתר ניתן מכוח סעיף 3א בחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, תשמ"ח-1988 (להלן – חוק מניעת זיהום הים או החוק). בשנת 2009 הפעילה העותרת את המתקן באמצעות חברה בשם דרך הים תפעול בע"מ, לה ניתן היתר הזרמה (להלן - ההיתר הראשון); זאת על אף שרשיון העסק היה על שם העותרת.

2. באפריל 2010 זומנה העותרת לשימוע בטרם נקיטת אמצעים משפטיים או מינהליים נגדה ונגד נושאי המשרה שבה, בגין מספר ליקויים וחריגות מתנאי ההיתר הראשון. השימוע נערך ביום 2.5.10 ונאמר בו לעותרת כי השימוע הינו וולנטרי ומטרתו להבין את התנהגותה ואת מהות החריגות מתנאי ההיתר, וכן ליתן לה אפשרות להציג כיצד בכוונתה להיענות לדרישות ההיתר במלואם. במהלך השימוע אישרה העותרת שחרגה "פורמלית" מההיתר. בסיכום השימוע נרשם כלהלן:

   1. הסבריכם [הסברי העותרת לחריגות] לא נומקו בצורה מספקת. לפיכך החלטה לעניין החריגות שהתגלו תינתן בהתאם למילוי הסעיפים שלהלן.

   2. "דרך הים תפעול" לא יחרוג מתנאי היתר ההזרמה לים ויבצע באופן מיידי וימלא את כל הבדיקות והדרישות.

   3. "דרך הים" יגיש בקשה לשינוי שם בעל ההיתר, כך שתהיה התאמה מלאה בין שם בעל היתר ההזרמה לשם בעל רישיון העסק.

   4. דרך הים יגיש לאגף ים וחופים לא יאוחר מ 30/7/10– אלא אם מצויין אחרת – את כל הדיווחים החסרים... (ההדגשה במקור – ד' ח')

3. בסמוך לאחר השימוע החלה העותרת לפעול להסדרת הנושאים השונים שנדונו במהלכו, ובחודשים העוקבים התכתבה עם נציגי המשרד ופעלה לאספקת הנתונים המבוקשים על ידי המשרד ולתיקון החריגות. באוקטובר 2010 שלחה העותרת מכתב עדכון למשרד בו פירטה את הפעולות שנקטה בהתאם לסיכום השימוע. באפריל 2011 השיב המשרד, כי העותרת לא מילאה את דרישות המשרד כפי שפורטו בשימוע, אך ציין כי רשם לפניו את הצהרתה שתעשה כל שנדרש להבטיח אי הישנות החריגות מההיתר. בין לבין, במרץ 2011, ניתן לעותרת היתר להזרמת תמלחות (רכז התפלה) לים (להלן – ההיתר השני). ביולי 2011 הגישה העותרת את הדו"ח ההשוואתי (דו"ח שיש להגישו לצורך הגדלת הספיקות) כמתחייב בהיתר השני. ביום 30.11.11 הודיע המשרד כי הדו"ח ההשוואתי אינו עונה על דרישות המשרד וכי העותרת נדרשת להגישו מחדש.

4. באוקטובר 2012 שלח המשרד הודעה לעותרת כי בכוונתו להטיל עליה עיצום כספי בגין כל אחד מאלה. 1. הזרמת שפכים לים בכמות העולה על המותר בהיתר בתקופה שבין השנים 2009-2011 (הפרה של סעיף 3(ב) להיתר הראשון ולהיתר השני); 2. אי הגשה של הדו"ח ההשוואתי לבחינת נתוני התכנון לאורך צינור הרכז להגדלת תפוקת המתקן ל-45 מיליון מ"ק לשנה (הפרה של סעיף 8(ח)(1) להיתר הראשון וסעיף 8(ו)(3) להיתר השני); 3. אי הגשת תוצאות נתוני ניטור מקוון בתקופה שבין 1.10.09 ועד יוני 2010 (הפרה של סעיף 8(ט) וסעיף 1(א) בנספח ההיתר הראשון); 4. אי דיווח על חריגות באמצעות הודעות SMS (הפרה של סעיפים 7(2), 8(ט) וסעיף 1(ד) בנספח א' בהיתר הראשון); 5. אי ביצוע או אי דיווח של בדיקות למי שטיפות תקופתיות או אורגניות בחודשים נובמבר ודצמבר 2009 (הפרה של סעיפים 7(1) וסעיף 8(ב) להיתר הראשון); 6. אי ביצוע דגימות מורכבות יומיות למי הרכז (הפרה של סעיף 4 בהיתר הראשון); 7. אי התקנה של דוגם מורכב פרופורציונאלי לספיקה למי גלם (הפרה של סעיף 10(ג) בהיתר הראשון).

5. בנובמבר 2012 הגיבה העותרת על הכוונה להטיל עליה עיצום כספי ושטחה טענותיה מדוע, לטעמה, אין לעשות כן. עם זאת, רק בינואר 2014 (14 חודשים לאחר תגובת העותרת) קיבלה העותרת את החלטת המשיב 1, בה דחה את טענותיה לעניין ביטול העיצום הכספי אך קיבל את החלופה לה טענה, כי קיימות נסיבות המצדיקות הפחתה של העיצום הכספי, והפחית את סכום העיצום הכספי בשיעור של 40% ביחס לכל אחת מההפרות הנטענות. זאת בהתאם לסמכותו מכוח תקנות מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים (הפחתה של סכום העיצום הכספי), תשע"א-2010 (להלן - תקנות ההפחתה). בעקבות זאת הוטל על העותרת עיצום כספי בסכום כולל של 2,341,116 ₪. זהו הרקע להגשת העתירה המינהלית שבפניי.

6. העתירה נסובה סביב ארבעה מהעיצומים הכספים שהוטלו על העותרת, והם: 1. אי ביצוע או אי דיווח של בדיקות למי שטיפות תקופתיות אי אורגניות בחודשים נובמבר ודצמבר 2009; 2. אי הגשת הדו"ח ההשוואתי לבחינת נתוני התכנון לאורך צינור הרכז להגדלת תפוקת המתקן ל-45 מיליון מ"ק לשנה; 3 אי ביצוע דגימות מורכבות יומיות למי הרכז; ו-4 אי התקנה של דוגם מורכב פרופורציונאלי לספיקה למי גלם.

   טענות העותרת