עת"מ 44361-05-16 ניר נ' משטרת ישראל

1. העותר, תת ניצב במשטרת ישראל, עמד בראש חטיבת המודיעין של המשטרה עד הוצאתו לחופשה כפויה ב-8.12.2015, בהחלטת המפכ"ל, לנוכח ממצאי ביניים של קצין בודק שהעלו חשדות לעבירות משמעת שביצע. החופשה הוארכה מעת לעת, ולבסוף התקבלה החלטה על העמדתו של העותר לדין משמעתי, בכפוף להשגה שיגיש, ככל שיבחר בכך, על פי הזכות הנתונה לו בפקודות המטה הארצי של המשטרה.

בעקבות ההחלטה, החל להתנהל דין ודברים בין העותר לבין הגורמים המוסמכים במשטרת ישראל, בדבר העברת חומרים שונים הקשורים לבדיקתו של הקצין הבודק לעיון העותר, בטרם תוגש ההשגה. חילופי הדברים לא הביאו להסכמות, וכשהודיעו גורמי המשטרה לעותר כי מבחינתם הועברו כל החומרים שחובתם להעביר ומשכך על העותר להיערך להגשת ההשגה בתוך 30 יום מאותו מועד (כקבוע בפקודה), פנה העותר בעתירה העומדת ברקע החלטה זו.

2. בעתירה, שהוגשה ב-22.5.2016, ביקש העותר שני סעדים. האחד, מתן הוראה למשיבים להעביר לעיונו אותם חומרים השנויים במחלוקת. האחר, ביטול ההחלטה בדבר הוצאתו לחופשה כפויה, השבתו לתפקידו כראש חטיבת המודיעין ולחלופין הצבתו בתפקיד אחר ההולם את דרגתו ואת מעמדו במשטרת ישראל.

בדיון שהתקיים ב-21.6.2016, שמע העותר את הערותיי בכל הנוגע לסעד השני ולפיהן מוטב כי בית המשפט לא יידרש לסוגיה זו, על מנת שהמפכ"ל, שטרם החליט מה ייעשה בעותר, ישקול את עניינו לאחר ההשגה ובעקבות תוצאותיה. העותר חזר בו, אפוא, מן העתירה בהיבט של הסעד שעניינו ביטול החופשה הכפויה והשבתו לתפקידו הקודם או הצבתו בתפקיד הולם אחר, תוך שהצדדים שומרים על טענותיהם בסוגיה זו. בכל הנוגע למחלוקת בעניין החומרים שיועברו לעיון העותר, נדחתה ההכרעה עד לבירור נוסף שייעשה. סוגיה זו אינה מענייננו בשלב זה.

3. ב-23.6.2016, היינו יומיים לאחר הדיון, שוגר לעותר מכתב של ראש מחלקת משמעת במשטרה, נצ"מ אברהם פרנקל. במכתבו מודיע נצ"מ פרנקל לעותר, כי בעקבות חזרתו של העותר מאותו היבט של העתירה הנוגע לחופשה הכפויה, אין עוד כל אפשרות שישוב לתפקידו כראש חטיבת המודיעין. נצ"מ פרנקל מוסיף וכותב כי תוצאה זו נובעת מן העובדה שהעותר שוהה בחופשה כפויה זה חודשים ארוכים, שסיום ההליכים אינו קרוב, וכי לנוכח האחריות הציבורית, הפיקודית והמקצועית המוטלת על המפכ"ל, יש לאייש את התפקיד אותו מילא העותר עובר להוצאתו לחופשה הכפויה. בנוסף נכתב, כי גם אלמלא הוצא העותר לחופשה כפויה, מערכת היחסים העכורה שנוצרה בחטיבת המודיעין, ללא קשר לשאלה מי נושא באחריות לכך, ובהינתן שמי מן השוטרים הממלאים תפקידים שונים בחטיבה אמורים להעיד נגדו על פי טיוטת כתב האישום המשמעתי שהתגבשה, אין אפשרות להחזירו לתפקידו הקודם. ועל כל אלה, מאחר שהעותר הוצב לתפקידו האחרון באוגוסט 2013, ממילא עומד הוא לפני סיום הקדנציה (שמשכה, בדרך כלל, שלוש שנים). נוכח כל אלה, כך הודע לעותר במכתב, בכוונת המפכ"ל להמליץ לפני השר לבטחון פנים לבטל את מינויו של העותר כראש חטיבת המודיעין ולמנות בהקדם האפשרי ראש חטיבה במקומו. לעותר הודע, כי יוזמן בימים הקרובים לראיון שיקיים עמו המפכ"ל, ובמסגרתו יוכל להשמיע את טענותיו בעניין זה. נצ"מ פרנקל הדגיש בסיום מכתבו, כי המדובר בצעד פיקודי הנוגע לאיוש תפקיד מרכזי וחיוני לארגון וכי אין בהליך זה כדי להביע עמדה כלשהי באשר להליכים המשמעתיים המצויים בבחינה. עוד הובהר, כי ככל שבסיום הטיפול בהיבטים המשמעתיים יימצא כי לא נפל פגם בהתנהלותו של העותר, ייבחן שיבוצו בתפקיד ההולם את דרגתו ואת כישוריו.

4. בעקבות המכתב, פנה העותר ב"בקשה בהולה" למתן צו ביניים במסגרת העתירה שלפניי. בהחלטתי מ-23.6.2016 הוריתי למשיבים להגיש את תגובתם לבקשה עד 28.6.2016 והוצאתי צו ארעי לפיו לא ינקטו צעדים בלתי הפיכים עד למועד זה.

משבאה לפניי תגובת המשיבים, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לצו ביניים להידחות וממילא מתבטל בזאת הצו הארעי. אסביר.

5. בראש ובראשונה נראה, כי הפנייה לבית המשפט מוקדמת מדי, שכן העותר זומן לראיון לפני המפכ"ל, שאת המלצתו יביא לפני השר לבטחון פנים, האמור לקבל את ההחלטה. בנוסף מתעוררת תהייה, האם העתירה שלפניי היא המסגרת הנכונה לבירור הבקשה, שעניינה צעד אותו מוסמך לנקוט השר לבטחון פנים. השר - שטרם קיבל החלטה - אינו משיב בעתירה זו. ככל שתתקבל על ידו החלטה שאינה לרוחו של העותר, יהא עליו לתקוף אותה בעתירה מתאימה.