עת"מ 44265-02-16 עורכי דין לקידום מנהל תקין (ע"ר) נ' מועצה מקומית ביר אל מכסור

העותרת הגישה עתירה למתן צו שיורה למשיבה לפעול למינוי מנהל יחידת נוער כמתחייב מסעיף 2(א) לחוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידת הנוער ומועצת תלמידים ונוער), תשע"א – 2011 ("החוק") וזאת על יסוד העובדה שמאז המשיבה לא העסיקה מנהל יחידת נוער. העתירה הוגשה ביום 21.2.16 ובהחלטה מיום 15.3.16 נקבע שהדיון בעתירה יתקיים ביום 7.7.16.

ביום 10.6.16 הודיעה העותרת שכמסתבר מתשובת המשיבה, פורסם מכרז להעסקת מנהל יחידת נוער ובכך הושגה מטרת העתירה והדיון התייתר. על רקע הודעת העותרת קבעתי שהעתירה תימחק והוריתי שהמשיבה תגיש טיעון בנושא פסיקת ההוצאות.

בעניין זה טוענת המשיבה שאין מקום לחייב אותה בהוצאות שכן העותרת אומנם פנתה למשיבה אולם לא המתינה לקבל תשובה ומיהרה להגיש את העתירה. המשיבה מוסיפה וטוענת שהעסקת מנהל יחידת נוער טעונה אישור של משרד הפנים ולמטרה זו היא פנתה אליו ביום 14.1.16 אלא שרק ביום 15.3.16 התקבל האישור לפרסם מכרז בעניין זה. המשיבה טענה גם שבמקרים דומים נמנעו הערכאות השונות מחיוב הרשויות המקומיות בהוצאות.

שקלתי את טענות המשיבה והגעתי למסקנה שלא ניתן לקבלן ולכן החלטתי לחייב אותה בהוצאות העותרת בסכום של 10,000 ₪.

מן החומר שצורף לעתירה עולה כי העותרת פנתה למשיבה עוד ב-2.1.16 ולאחר מכן גם ב-9.2.16 ופניות אלה לא נענו ואף לא אושרה קבלתן. במצב דברים זה התקשיתי לראות את הבסיס לטענה שהעותרת לא המתינה לקבלת תשובה והזדרזה בהגשת העתירה. אם הייתה המשיבה טורחת להשיב לפניות העותרת ולהעמידה על העובדה שהיא כבר פנתה למשרד הפנים, ייתכן והיה מקום לטענותיה של המשיבה אולם כשהדבר לא נעשה אין מקום לבוא בטרוניה אל העותרת, שפניותיה נותרו ללא מענה.

המשיבה טוענת כי היא פנתה למשרד הפנים עוד בסוף שנת 2015 אולם לטענה זו אין תימוכין בתשובת המשיבה לעתירה ומשום כך ניתן להניח שהעתירה היא שהביאה לתיקון המצב, או לפחות תרמה לו תרומה משמעותית. במצב עניינים זה זכאית העותרת לפסיקת הוצאות לטובתה ואני מורה למשיבה לשלם לה את הסכום האמור לעיל.

בשולי הדברים אציין כי לא התעלמתי מן ההחלטות שאליהן הפנתה אותי המשיבה אולם לא מצאתי בהן אסמכתא התומכת בטענה שבנסיבות העניין כאן העותרת אינה זכאית להוצאות.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ו, 27 יוני 2016, בהעדר הצדדים.