עת"מ 44190-08-1409 גסאן עבדאללה סעי דמידי נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים ואח'

בעתירה זו מתבקש בית המשפט להורות למשיבים, ובכללם המפקד הצבאי באזור, ליתן לעותר, תושב חוארה, היתר כניסה לישראל לצרכי מסחר.

הרקע העובדתי הנוגע לעניין

העותר, יליד 1969 נשוי ואב ל-8 ילדים, מתגורר בחוארה שליד שכם. העותר החזיק בעבר בהיתרי כניסה לישראל (שלא ברציפות ומסוגים שונים, כפי שיפורט בהמשך). בעתירה צוין כי העותר הינו הבעלים של מחצבה גדולה העוסקת, בין היתר, בממכר אבנים לבניה, קרמיקה וחומרי בניין. עוד צוין בעתירה כי עצם כניסתו לישראל איפשרה לעותר לרכוש ציוד וחומרים, וכן לבצע פרויקטים בהיקפים גדולים. אלא שבשנת 2011, כך העותר, עת הגיע למחסום שכם, התגלה לו כי כניסתו לישראל מסורבת משום מניעה ביטחונית. בקשה שהגיש העותר להסרת המניעה הביטחונית בעניינו סורבה בחודש מאי 2013. בקשה נוספת להסרת המניעה הביטחונית סורבה ביום 03.07.14.

מכאן העתירה שלפניי.

עיקרי טענות הצדדים 

העותר טוען כי המשיבים מעולם לא הודיעו לו כי הוא מתויג כמנוע ביטחונית ואף לא על הכוונה לתייגו ככזה; לעותר התברר על תיוגו כמנוע ביטחונית "ביום בהיר אחד"; לעותר לא ניתנה הזדמנות להביא את טענותיו בפני הרשות המחליטה עובר לקבלת ההחלטה; העותר מעולם לא זכה לשימוע; לעותר לא נמסר מידע על הסיבות או הראיות המצויות בידי הרשות ואשר הובילו להחלטה האמורה; תשובותיהם של המשיבים לא נומקו; העותר מעולם לא נדרש לחקירה ולא הוגש נגדו כתב אישום; המשיבים אינם עורכים הליך של בדיקה תקופתית באשר למניעה הביטחונית.

עוד נטען, כי העותר מעולם לא היווה סיכון ביטחוני ואף לא היה מעורב בעבירה ביטחונית מכל סוג, וכי הסירוב לאפשר לו להיכנס לישראל פוגע קשות בפרנסתו. לשיטת העותר, עצם העובדה כי בעבר ניתן לו היתר מעלה חשש כבד שמא החלטת המשיבים מבוססת על שיקולים זרים. כן נטען, כי נוכח השליטה של ישראל בתושבי הרשות, על הראשונה להבטיח לו חיים תקינים, חופש עיסוק ופרנסה בכבוד. ההחלטה לסרב את כניסתו לישראל פוגעת קשות בפרנסת העותר, בשים לב להתחייבויות כלכליות שלקח על עצמו אל מול גורמים שונים בישראל.

לדידו של העותר, על המפקד הצבאי לאזן בין האינטרסים הביטחוניים לבין האינטרסים של האוכלוסייה האזרחית. דא עקא שהחלטת המשיבים בענייננו איננה מביאה בחשבון כלל את הפגיעה בו. כך גם לא הובא בחשבון האינטרס הציבורי – טיפוח שיתוף פעולה אזורי במישור הכלכלי. העותר הוסיף כי פעילות פסולה של בן משפחה אינה הופכת אותו לאדם מסוכן שיש לאסור את כניסתו לישראל. העותר הודיע כי הוא מוכן לחתום על תצהיר במסגרתו יתחייב להימנע מלעסוק בפעילות חבלנית ולהימנע מלחבור לאירגוני טרור.

המשיבים טוענים, מנגד, כי דין העתירה להידחות על הסף וכן לגופה. לטענתם, העתירה נעדרת עילה, שכן אין לעותר זכות קנויה להיכנס לישראל לצרכי מסחר. זאת משום שאזור יהודה ושומרון הוא שטח סגור, שהכניסה אליו והיציאה ממנו דורשים היתר מאת מפקד כוחות צה"ל באזור. נטען כי קביעת האזור כשטח סגור, וממילא גם השיקולים בדבר יציאה מן האזור, יסודם בין היתר בשיקולי ביטחון, וכי בסדרה של פסקי דין אישרו בתי המשפט את מגוון השיקולים הביטחוניים ששומה על המפקד הצבאי באזור לשקול בעת מתן החלטה על תנועת תושבים של האזור אליו ומחוצה לו. דברים אלה אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בהיתר כניסה לישראל לתושב האזור אשר אין לו כל זכות שבדין להיכנס לישראל, כמו גם לעבוד בה.