עת"מ 43993-10-14 מוסא נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון ואח'

עתירה המכוונת נגד החלטת המשיבה 1 ("ועדת הערר") מיום 11.9.14, שבה היא דחתה ערר שהגיש העותר כנגד החלטת המשיבה 2 ("הוועדה המקומית") מיום 12.5.13 שלפיה בוטל היתר בנייה שניתן לו ביום 11.3.10 (תיק בניין 8530005111) ("היתר הבנייה").

הרקע, בתמצית הקיצור, הוא שבשעתו ניתן לעותר היתר בנייה שלפיו הותרה לו בנייה על גג הבניין שבו מצויה דירתו ודירת המשיב 3 ("המשיב"), וייאמר כבר כאן שהעותר והמשיב מסוכסכים ביניהם והסכסוך עמד לדיון בת"א 2253-07-09 בבית משפט השלום בקריות ובע"א 27786-10-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה. הוועדה המקומית קיימה ביום 12.5.13 דיון, והחליטה לבטל את היתר הבנייה ולאפשר לעותר להגיש בקשה מתוקנת לקבלת היתר בנייה לסגירת מרפסת מרעפים מרפסת מרעפים (כך במקור, א"ק) בקומת הקרקע של הבניין.

העותר הגיש ערר לוועדת הערר וזו החליטה לדחותו. ועדת הערר ציינה כי נושא הבנייה על גג הבניין כבר עמד לדיון בפניה (בהרכב אחר), וכי בהחלטה בערר הקודם (מס' 64/11) נקבע כי מדובר ברכוש משותף, ששימוש ייחודי בו מצריך את הסכמת בעלי הזכויות בקרקע, ולכן יש לדחות על הסף את הבקשה להיתר הבנייה. בהחלטה שעליה נסבה העתירה הנוכחית הוסיפה ועדת הערר וציינה כי גם כיום חלוקים העותר והמשיב בנוגע לזכויותיהם הקנייניות ושניהם הגישו בקשות לאישור אותה בנייה. ועדת הערר ציינה גם כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אין הכרעה בשאלה מי זכאי לבנות על גג הבניין, ולכן, בדומה למצבו בערר הקודם, אין בידי העותר זכות קניינית המצדיקה התערבות בהחלטת הוועדה המקומית והחזרת היתר הבנייה לתוקפו. בנוסף, וזה החשוב לענייננו, ועדת הערר מצאה כי על פי הודעת מהנדס הוועדה המקומית מיום 8.9.14 הבנייה טרם החלה, ולכן, בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970 ("תקנות התכנון") ההיתר בטל מאליו. על רקע זה קבעה ועדת הערר כי לא היה צורך בביטול ההיתר בידי הוועדה המקומית, והתייתר גם הדיון בערר, והוא נדחה.

בגדר העתירה פרש העותר יריעה נרחבת של טענות כנגד החלטת ועדת הערר, ועיקרן הוא שלא היה מקום להידרש למחלוקת הקניינית וכי הוועדה המקומית חרגה מסמכותה כאשר ביטלה את היתר הבנייה על יסוד שיקולים קנייניים, וכן כי ועדת הערר לא נדרשה לעניין זה ולכן יש להתערב בהחלטתה.

ביום 9.2.15 התקיים דיון מוקדם (שנועד מלכתחילה ליום 1.1.15 ונדחה לבקשת בא כוח המשיב) והצדדים הגישו כתבי תשובה מקדמיים. בדיון חזר בא כוח העותר על טענותיו ואף הרחיב בהן, ובתום הדיון הסכימו באי כוח הצדדים שפסק הדין יינתן על יסוד כתבי הטענות והטיעונים שהושמעו, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את העתירה.

לא מצאתי ממש בטענות העותר שהוועדה המקומית חרגה מסמכותה כאשר החליטה לבטל את היתר הבנייה. הוועדה המקומית היא מוסד תכנון, וכפי שהיא מוסמכת לתת היתר בנייה – היא ממילא מוסמכת גם לבטלו. מובן שהחלטה על ביטול היתר שניתן כרוכה בעמידה בחובות המוטלות עליה על פי עקרונות המשפט המנהלי (סבירות, שיקולים רלוונטיים, מתן אפשרות להשמיע טענות וכיוצא באלה), אולם אלה אינם דברים העומדים לדיון בעתירה זו, המוסבת על החלטת ועדת הערר.