עת"מ 43937-05-16 ארלקי נ' משרד הרישוי באר שבע

העותר, בעל רישיון להוראת נהיגה והיתר הנהלה מקצועית לבתי ספר לנהיגה, עתר כנגד החלטות המשיב מימים 23.3.2016 (החלטה ראשונה) ו-1.5.2016(החלטה שנייה) לפיהן רישיון ההוראה שלו והיתר ההנהלה המקצועית שלו הותלו.

ואלה עיקרי העובדות:

1. בתחילת שנות ה-80 סיים העותר קורס מנהלים מקצועיים בבית ספר לנהיגה וכן קיבל רישיון להוראת נהיגה לרכב פרטי, מסחרי מעל 15 טון, אופנוע וטרקטור. מאז קבלת הרישיונות האמורים עסק העותר במקצועו הוראת נהיגה, מקצוע בו הוא עוסק מזה כשלושים שנה.

2. ביום 15.9.2009 הורשע העותר בבית משפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של מעשים מגונים, עבירות לפי סעיף 348(ג1) בצירוף עבירות לפי סעיפים 345(ב)(4) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז 1977וכן בעבירה של ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות עבירות לפי סעיף 347(ב) בצירוף סעיפים 345(ב)(4), 345(א)(1), וסעיף 25 לחוק העונשין. בשל הרשעתו נגזרו על העותר ארבע וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי וכן פיצוי למתלוננת בסכום של חמישים אלף ₪. על הרשעתו עירר העותר לבית המשפט העליון. ערעורו של המערער (ע"פ 9399/09) נדחה. בית המשפט העליון, כבוד השופט ע' פוגלמן תיאר את העובדות כפי שהם פורטו בכתב האישום ושבביצוען העותר הורשע:

   "1. המערער היה בעליו של בית הספר לנהיגה "צח בנגב" בנתיבות ובנוסף שימש מורה לנהיגה בבית הספר. בגדר כך, לימד המערער נהיגה את נ.ט. (להלן: המתלוננת), ילידת דצמבר 1986, בחודשים יוני-יולי 2004. על-פי עובדות האישום הראשון בכתב האישום שעל בסיסו הורשע המערער, לאחר סיום אחד משיעורי הנהיגה שקיימה המתלוננת, ביקש ממנה המערער כי תצטרף אליו לשיעור נהיגה במשאית עם תלמיד אחר, ואמר כי יסיעה לביתה. כאשר הגיעו השלושה לפארק "נועם" שבעיר, הורה המערער לתלמיד לבצע סיבובים במשאית בפארק, וירד מהמשאית בצוותא עם המתלוננת. כאשר התרחק התלמיד עם המשאית, הצמיד המערער את גופו לגופה של המתלוננת בכוח, חיבק אותה וניסה לנשקה בפיה, אך היא דחפה אותו וביקשה כי יפסיק, והוא חדל ממעשיו.

   2. האישום השני, נסב על התרחשויות במהלך שיעור נהיגה שהתקיים בחודש יוני 2004 (המועד האמור התברר במהלך המשפט. בכתב האישום נרשם כי האירוע התרחש בסוף חודש יולי או בתחילת חודש אוגוסט 2004). במועד זה, נהגה המתלוננת בחזרה מבאר-שבע לנתיבות, והמערער לצדה. המערער הורה למתלוננת לנהוג בדרך עפר סמוך למושב פעמי תש"ז, בטענה כי הוא ממהר לשיעור עם תלמיד אחר, וכי הדבר יקצר את משך הנסיעה. מקץ נסיעה של שתי דקות בדרך העפר, הורה המערער למתלוננת לעצור בצד הדרך ויצא מן הרכב בטענה שעליו להטיל את מימיו. כאשר חזר לרכב, התיישב המערער לצד המתלוננת כשמכנסיו ותחתוניו מופשלים ואיבר מינו חשוף. המתלוננת ניסתה לשלב להילוך ראשון על מנת לנסוע מן המקום, אך המערער העביר את ידית ההילוכים למצב ניטראלי, תפס בידו השמאלית בראשה של המתלוננת, והוריד את הראש בכוח לעבר איבר מינו. המתלוננת התנגדה וניסתה להרים את ראשה, אך המערער המשיך במעשיו, עד שהצליח להחדיר את איבר מינו בין שפתיה. עם זאת, המתלוננת חשקה את שיניה, והמערער לא הצליח להחדיר את איבר מינו אל תוך פיה. המערער פנה למתלוננת בדברים ואמר לה: "תמצצי לי נו מה אכפת לך", אך היא עמדה בסירובה, והוא נטל את ידה הימנית, הניחה על איבר מינו, ועל אף שהיא משכה את ידה ונצמדה לדלת הרכב, נצמד המערער אליה, והחל לנשקה בכוח, שלא בהסכמתה. המתלוננת סובבה את ראשה, דחפה את המערער מעליה, והתחננה בבכי שיחדל, אך הוא החדיר את ידו מתחת לחולצתה וחזייתה ואחז את שדה. המתלוננת הרחיקה בכוח את ידי המערער מגופה, צעקה שיפסיק והדפה אותו לאחור, אך הוא פתח את כפתור מכנסיה ואת הרוכסן, החדיר את ידו מתחת למכנסיים ונגע באיבר מינה מעל התחתונים. המתלוננת, בתגובה, משכה את ידי המערער אל מחוץ למכנסיים, אך הוא הניח את ידו שוב ושוב על איבה מינה והוסיף ונגע בחזה. בשלב זה, על מנת לחמוק ממגעו, אמרה המתלוננת למערער "טוב בסדר", וכשזה הרפה ממנה, ניצלה המתלוננת את ההזדמנות כדי להרחיקו מעליה ולסגור את רוכסן וכפתור מכנסיה. בתגובה לכך, פרץ המערער בצחוק, ושב למשש את חזה של המתלוננת מתחת לחולצה, תוך שהוא נצמד אליה, מנשק אותה בצווארה ובשפתיה, ומחדיר את לשונו לפיה. בהמשך, החדיר המערער את ידו בין רגליה של המתלוננת בכוח, ובידו השנייה תפס את ידה הימנית, הניחה על איבר מינו ושפשף אותו באמצעות ידה, אך המתלוננת הצליחה להשתחרר מאחיזתו.

   בשלב זה, אמר המערער למתלוננת שאינו יכול ללכת כך למשרד – הוא יצא מן הרכב ניגש אל המתלוננת, תפס את ידה ואמר לה שהוא צריך לגעת בה, אך היא משכה את ידו. אז, אחז המערער בידו את איבר מינו, שהיה זקור, שפשף אותו וביקש מהמתלוננת שתסתכל. הוא עשה כן עד אשר בא על סיפוקו, שאז נכנס לרכב והתיישב לצדה של המתלוננת, הניח את ידו על שפתיה, מרח עליהן את הזרע שהיה עליה ואמר: "תראי איזה טעם של זין". המתלוננת ניגבה את פיה וירקה, ואילו המערער ניסה לנשקה פעם נוספת, אך היא הדפה אותו מעליה. אז אמר המערער למתלוננת: "אני לא יעשה משהו שאת לא רוצה". הוא לבש את מכנסיו, יצא אל מחוץ לרכב ורכס אותם, חזר אל הרכב והורה למתלוננת להמשיך בנסיעה. המתלוננת עשתה כן, ונהגה ברכב עד שהגיעו השניים בחזרה לבית הספר לנהיגה".

3. את עונש המאסר החל העותר לרצות רק לאחר שהערעור שהגיש לבית המשפט העליון נדחה. במסגרת ההחלטה שניתנה בבקשתו לדחיית ריצוי עונש המאסר עד לשמיעת הערעור, בקשה שהתקבלה, נקבע כי העותר יוכל לעסוק בהוראת נהיגה לפרנסתו.

4. במהלך מאסרו העותר לא השתלב בקבוצות טיפוליות כלשהן.

5. ביום 13.3.2015 העותר השתחרר מהמאסר וחזר לעבוד כמורה נהיגה לרכב פרטי ומשא בבית ספר לנהיגה "על גלגלים".